במוסף ממון של גיליון שבת של "ידיעות אחרונות" ישנה פינה "של מי השורה הזאת" שבה מוצגות טעויות ושגיאות שונות הנובעות מטעויות בהקלדה, באיות, בדפוס או סתם בורות.
השבוע 1/4/11 נראה שהמדור עצמו גילה בורות.
הקטע מהמודעה שבחלקו התחתון של המדור מתייחסת לכשרות.
ושואלים כיצד מוצר יכול להיות כשר לפסח וגם לא כשר לפסח.
עיון בצילום מקרוב מגלה את הסיבה.
למרות שההכשרים חתוכים ניתן לזהות אותם, ההכשר העליון הוא של "בד"צ בית יוסף" הכשר מהודר ספרדי, ההכשר התחתון הוא הכשר רגיל של מועצה דתית מהרבנות הראשית.
כשרות לפסח שונה מכשרות לשאר ימות השנה כיוון שבפסח ההלכה קובעת לחמץ "לא יימצא ולא ייראה" כלומר גם שריד קלוש של חמץ פוסל כשרות. הכשר מהודר כל הידורו בהחמרה ההלכתית. כאשר יש ספק כלשהו בכך שהמוצר יכול אולי להיות בו חמץ (נניח חומר גלם מחו"ל) אז כדי לא להכשיל את הצרכן ההכשר אינו תקף. הסיבה היא שהכשלה בכשרות היא כמו מתן מוצר לא כשר.
בדרך כלל רק לימות השנה נמצא בבד"צים אשכנזים בגלל איסור הקטניות אבל מציאותו כאן אינה אומרת שהמוצר גם כשר וגם לא (סתירה לוגית) כפי שסבר השולח וגם עורך הפינה. ניתן לחיות עם חוסר הבנה בכשרות כמו השולח במיוחד אם אתה לא מקפיד על כשרות אבל מה על עורך הפינה, ממנו אני מצפה לקצת אחריות. המידע הרי זמין כיום לכל דורש ברחבי הרשת ובטח שיש כאלו בעיתון שגם היו יודעים לפתור את הקושיה.
השבוע 1/4/11 נראה שהמדור עצמו גילה בורות.
הקטע מהמודעה שבחלקו התחתון של המדור מתייחסת לכשרות.
עיון בצילום מקרוב מגלה את הסיבה.
כשרות לפסח שונה מכשרות לשאר ימות השנה כיוון שבפסח ההלכה קובעת לחמץ "לא יימצא ולא ייראה" כלומר גם שריד קלוש של חמץ פוסל כשרות. הכשר מהודר כל הידורו בהחמרה ההלכתית. כאשר יש ספק כלשהו בכך שהמוצר יכול אולי להיות בו חמץ (נניח חומר גלם מחו"ל) אז כדי לא להכשיל את הצרכן ההכשר אינו תקף. הסיבה היא שהכשלה בכשרות היא כמו מתן מוצר לא כשר.
בדרך כלל רק לימות השנה נמצא בבד"צים אשכנזים בגלל איסור הקטניות אבל מציאותו כאן אינה אומרת שהמוצר גם כשר וגם לא (סתירה לוגית) כפי שסבר השולח וגם עורך הפינה. ניתן לחיות עם חוסר הבנה בכשרות כמו השולח במיוחד אם אתה לא מקפיד על כשרות אבל מה על עורך הפינה, ממנו אני מצפה לקצת אחריות. המידע הרי זמין כיום לכל דורש ברחבי הרשת ובטח שיש כאלו בעיתון שגם היו יודעים לפתור את הקושיה.
