יום חמישי, 5 במאי 2022

יש אלוהים

ישנם מספר אנשים מאמינים שקובלים נגד מגילת העצמאות של מדינת ישראל וטוענים איך יתכן במדינה יהודית לא נזכר במגילה שמו של האל.
 
לא נדון בשאלה האם צריכים את שם האל במגילה, נשאל האם הם צודקים?
 
ובכן לא!
 
אחת משתיים: או שהם בורים ואינם יודעים או שהם יודעים ומתעלמים במכוון - על פי ההלכה זה מנהגו של רשע.
 
לכאורה זה נשמע הגיוני הרי על המגילה חתמו אנשי מפ"ם ומק"י אנשים שאם בכלל האמינו באלוהים אז הוא היה מרקס או סטלין. אבל יש לזכור שחתמו על המגילה גם אנשים דתיים מהמפלגות: המזרחי, הפועל המזרחי, אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל. האם הם היו מסכימים לחתום על מגילה ששם האל לא נזכר בה.
 
כולם מכירים את השיר מעוז צור ישועתי.
מיהו מעוז צור? מהשיר הוא זה שמציל שמכונן את המקדש שאליו מתפללים, אין ספק זה אלוהים.
ובסעודת שבת נהוג לשיר את הפיוט צור משלו אכלנו.
בעיון בפיוט ברור שאין מדובר בשם של שף מפורסם אלא בהשם.
ועכשיו נחזור למגילת העצמאות לפסקה האחרונה בה.
"מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידנו..."
 
מיהו אותו צור ישראל אם לא אלוהים בכבודו ובעצמו. כך התרצו האתאיסטים ולא נזכר אלוהים בשמו וכך גם התרצו שומרי המסורת שאלוהים הוזכר בכינוי.

זה לא קרה בתס"ח

IDF Women Soldiers Marching

פוסט מהעבר 

טקס המשואות בערב יום העצמאות ובערוץ 2 מלווה את הטקס אהרן ברנע.

יחידת הדגלנים נמצאת על הרחבה ואהרן ברנע מתלהב מה"ת"ס -תס"ח".

זו הצרה בראשי תיבות שלעתים אנשים כבר אינם יודעים מה הם מייצגים.

צדק אהרן ברנע אכן יחידת הדגלנים הציגה תרגילי סדר (ת"ס) מרשימים, אבל היא לא יכולה להציג תס"ח מהסיבה הפשוטה שתס"ח פירושו: תרגילי סדר חמושים.

אם אינך נושא נשק (למיטב ידיעתי דגל אינו נשק) אינך יכול להיות חמוש.

משמר הכנסת יכול לבצע תס"ח כיוון שאנשיו נושאים נשק.

*תמונה לשכת הפרסום הממשלתית - מצעד חיילות בשנת ה-30  לעצמאות באוניברסיטה העברית

על האש

כל שנה ביום העצמאות יוצאים רבים וחוגגים בעשיית מנגל "על האש".

ראשית האקדמיה קבעה שם למנגל מַצְלֶה.

מי שיש לו רשת שרחוקה יותר מגחלים מדובר באַסְכָּלָה גבוהה.

את הגחלים מלבים באמצעות נַפְנַף. (ראו באתר האקדמיה

האם זו מהות חג העצמאות לצלות מזון "על האש".

אנחנו מוצאים בתנ"ך:

 וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ:
וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ." (שמות יב, ח-י)

נו אם בחג החירות צריך לאכול צלי אש שמתפקעים קל וחומר ביום העצמאות.
אגב קבב הוא המצאה של התלמוד הבבלי ולא הטורקים ראו כאן.

אורי הייטנר הזכיר לי שהכי טוב לעשות על האש לא ביער קק"ל כי אם בנוב כפי שנאמר:

"עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּית \{בַּת צִיּוֹן\} גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם." (ישעיהו י, לב)

ולמי שמבולבל הנה הלכות מנגל.

חג עצמאות שמח.



זיקוקי די נור


יום העצמאות בשנה במקומות רבים בטולו זיקוקי דינור מתוך התחשבות בהלומי קרב.

מהו זיקוק דינור?
זיקוקי דינור בארמית הם ניצוצות (זיקוקי) אש או זיקי אש.

המקור נמצא בתלמוד בבלי:

"...ונפקי זיקוקין דנור מפומיה דרב לפומיה דרבי ומפומיה דרבי לפומיה דרב.." (חולין קלז/ב)

ואנו מוצאים גרסה עברית במדרשים:

"...גדול אורו של הקב"ה החמה והלבנה מאירים לעולם ומהיכן הן מאירים מזיקוקי אור של מעלן הן חוטפין שנא'...(במדבר רבה טו, ט)

"...והיו שני זיקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון והיו שורפים לפניהם את הנחשים ואת העקרבים... (דברים רבה ז, ט)

בתנ"ך אין זיקוק אבל יש מילים מקבילות:

זִיק

"הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן." (ישעיהו נ, יא)

זֵק

"כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת." (משלי כו, יח)

רש"י כותב בפירושו לישעיהו נ: "קודחי אש - עברתו עליכם. מאזרי זיקות - מחזיקי זיקות הן גצין וגחלי אש הנזרקין בקלע ויש לו דוגמא בל' ארמי זיקוקין דנור כך וכך זיקתא פסיק לן."

המילה המקראית היא למעשה מאותו שורש של זיקוק בפסוק במשלי רואים זאת היטב כאשר הקוף דגושה, אחרת לא ניתן היה לנקד חיריק חסר בהברה שלפני הטעם אבל כנראה דגש זה בא לציין את השמטת הקוף שנייה. ויש לנו דוגמה למילה שמתרחשת בה תופעה דומה לב-לבב.

בישעיהו אין דגש כנראה בשל התפיסה שחיריק  מלא הוא תנועה גדולה ולכן לא ניתן לסגור את ההברה בדגש חזק.

יום שבת, 16 באוקטובר 2021

טיפול בבעיית מין

בתקופה האחרונה נעשה ניסיון ליצור צורת פנייה על מגדרית בשימשו בנקודה ילד.ה (ילד או ילדה). לכאורה השימוש בנקודה לא קוטע כמו ילד/ילדה אבל בגלל המרחב המצומצם שתופסת נקודה למעשה ילד.ה זה יותר ילדה מילד. הנקודה לא משמעותית מספיק בתפקיד "או". 

שלא לדבר על הבעיות שנגרמות משימוש בסימן תחבירי המסמל סוף משפט באמצע מילה. כל תוכנה להקראה שקיימת תשתגע תוכנות CAT למשל יחלקו את המשפט "הילד.ה הלכ.ה לגן" למקטעים: (1) הילד (2) ה הלכ (3) ה לגן, נראה שהנוהג הזה הוא באג מחשובי.

מה קורה למשל שהמילה לאישה היא לא נגזרת של צורת הזכר, למשל בפרסום שירות שהוא לגברים ונשים לא ניתן לכתוב גבר.ת. גברת זה המקבילה הנשית לאדון (עיינו שלום חנוך "תפסתי ראש טוב על הבר") והמקבילה לגבר היא אישה. מה קורה שהמילה עם הנקודה באמצע היא המילה האחרונה במשפט זה נראה מוזר ומקשה על הקריאה.

ראו את זה רשימת משרות בחברת הי טק


מספר 1 זו בחירה נכונה איש או אשת 
מספר 2 כבר יש בעיה כתוב תומכת, כי בסוף הצורה בזכר צריכה להיות אות סופית "ך".
מספר 3 יש לנו המצאה חדשה הצורה לנקבה היא אישת  למה לא לעשות העתק+הדבק ממספר 1?
מספר 4 נראה שרצו שוויון מגדרי אבל זה מאולץ ולא מופנם. מי זמני פה? העובד, עובדת היא זמנית. למעשה הצורה הטובה ביותר הייתה צריכה להיות זמנית בלי נקודה או לוכסן, כי המשרה או העסקה היא הזמנית ושתיהן מינן נקבה.




יום שבת, 27 בפברואר 2021

ליצן

 



אחת התחפושות הקלסיות לחג פורים היא תחפושת הליצן.

כיום אנו מבדילים בין לֵיצָן אדם העושה מעשים קומיים (גם בהשאלה) לבין לֵץ אדם מבדח, אך למעשה אין הבדל בין המילים.

זה כנראה נובע מהשפעת היידיש ששם משתמשים במילה לץ.

כך תרגם אלתרמן את "גלגולו של מעיל" של קדיה מולדובסקי (ברור שאצלו זה גם לשם החריזה):

"פרץ, פרץ, זהו לץ!

מטפס מעץ על עץ,

מחלל בחלילים

לכלבים וחתולים, 

ומרגיז את הבריות

ומקבל מכות טריות,

מילל, שורק, נובח,

בקיצור - בחור שמח."

לֵץ  היא מילה מקראית ואין לה משמעות חיובית. היא אפילו בעלת משמעות שלילית של רשע.

שימו למה מושווים הלצים בפסוקים הבאים:

"כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן." (ישעיה כט, כ)

"אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב." (תה` א, א)

"נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים."" (משלי יט, כט)

בספר משלי המילה לץ מופיעה פעמים רבות ושם גם מופיע הביטוי "לחמוד לצון"

"עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת." (משלי א, כב)

ליצן היא מילה מלשון חכמים ייתכן שבתחילה הוסיפו את הנון לרבים ואז בגזירה לאחור נוצר הליצן.
הנה בתלמוד הבבלי אנו מוצאים את שתי המילים בציטוט מהתנ""ך ובלשון התלמוד הבבלי.

"במושב לצים לא ישב שלא ישב במושב אנשי פלשתים מפני שלצנים היו שנאמר..." (עבודה זרה יט/א)

עדיין ליצן לא היה אדם חיובי:

"והיה אותו האיש ליצן אמר לה בכך וכך אין את נכנסת לביתי עד שתלכי ותרוקי בפניו של רבי מאיר..." (רבה דברים ה, יד)

"ואין דור שאין בו ליצנים ומה היו פריצי הדור עושין היו מהלכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים אימת יבנה בית המקדש אימתי בית ה` נלך..." (ירושלמי מועד קטן יח/ב)

"תנו רבנן ההולך לאיצטדינין ולכרקום וראה שם את הנחשים ואת החברין בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון בלורין סלגורין הרי זה מושב לצים..." (עבודה זרה יח, ב)

גם בתלמוד הירושלמי:

"מתני` דברי דתני הרואה את הנחשים ואת החברים מוקיון, מופייון מוליון, מילרין, מילריה, סגירלון, סגילריה הרי זה אסור משום מושב לצים..." (ירושלמי ע""ז ז, א)

רש""י מפרש: "בוקיון מוקיון לוליון סלגריון - כולן מיני ליצנים הן"

מקור השמות של סוגי ליצנים מיוונית. אנו מזהים כמה מהם בשל השימוש שלנו בהם: מוקיון, ולוליין.
אין זה ברור האם הלוליין היה להטוטן (Juggler) או אקרובט כמו היום.

בוקיון הוא Bucco בלטינית וייתכן שהתגלגל ל-Bufón ליצן חצר.
ליצן חצר בגרמנית -  Narr וביידיש נאר הוא טיפש וכאן אנו חוזרים למשמעות התנ"כית (ביידיש משתמשים לליצן במילה התנ""כית לץ).

ואיך אפשר לסיים בלי קולורופוביה - פחד מליצנים, שבעיקרון הוא פחד מדמויות מחופשות.
ההסבר שתקשורת חזותית של הבעות האדם קשה יותר כאשר אדם הוא מחופש וכן בשל העובדה שלאותם אנשים כוונותיו האמיתיות אינם ברורות, כי ליצן מפגין במכוון רגשות מוגזמים.

לא רק חנה'לה התבלבלה

רמי דנוך וצלילי העוד

השיר חנה'לה התבלבלה ידוע כיום בעיקר בביצוע של צלילי העוד שגרסאות כיסוי שלו עשו זמרים מזרחיים (או ים תיכוניים). השיר עצמו נכתב על ידי נתן אלתרמן כשיר לפורים.

על זמנו של השיר מעידות מספר מילים (מודגשות): מעפולה ברכבת - כלומר ברכבת העמק שהפסיקה לפעול לאחר תקופת המנדט. וכן יש לנו שנה (לא בהכרח שנת כתיבתו של השיר 1934) תרפ"ח/תרפ"ט שהן שנות 1929/1928 (או תרצ"ט 1939 בגרסת צלילי העוד), כלומר השיר נכתב בתקופת המנדט. למעשה כמעט כל זמר ששר את השיר שינה בו משהו. צלילי העוד הכניסו פרשה פיקטיבית "ויאמר" במקום פרשה אמתית "וילך" שהיא הפרשה הקצרה ביותר בתורה שבשנים מסוימות נקראת עם פרשת "ניצבים" (עוד על פרשת וילך בוויקיפדיה).

מילות השיר המוכרות לנו:

מעפולה הנה יחד באנו
ברכבת יום שישי
יש לי דג מלוח בצלחת
ותסרוקת לראשי
ועלי שמלת שבת
עם ארנק של עור ביד
הו אימא, כמה זה נחמד
יהודה הבטיח לה
שישמור לה אמונה
כמו לפני החתונה

ירח דבש לפני החתונה
זפת אחרי הדבש
החתן רוצה להיות לאבא
בן מחנה'לה דרש
חנה'לה אמרה לו פההה
זה לגמרי לא יפה
לא אובה ולא ארצה
אם תרצה בן או בת
לך עשה לך לבד
כי חופש פעולה ופרט

יום שישי תרצ"ט פרשת ויאמר
ברית מילה הייתה בעיר
סעודה ניתנה כיד המלך
ומזל טוב לצעיר
חנה'לה התבלבלה
מה פתאום ברית מילה
והיא עודנה בתולה
אך הבעל לא זכר
כיצד נולד לו בן זכר

את הבן הביאו אל הרבי 
ויאמרו לו ""רבי קח""
היא אומרת זה לא שלי 
והוא אומר זה כן שלך 
אז הרבי התעניין 
שניהם מכחישים בבן 
וזה דבר לא ייתכן 
נחכה עד שיגדל 
אז אותו מפיו נשאל 
מאין באת מנוול?

שתי המילים המודגשות בשחור הן אחד ההבדלים מהגרסה המקורית הטוענת דג מלוח וקרחת (גרסה אחרת). חברי ""צלילי העוד"" שחידשו את השיר (עיבוד של השיר "הוא והיא על הגג" וחנה'לה התבלבלה) לא הבינו מהו דג מלוח והקרחת סותרת את התסרוקת שבשורה הבאה. 

נתחיל בקרחת, יכול להיות שלא מדובר בקרחת מלאה אלא בקרחת הנפוצה במרכז הקודקוד אולי עם ניסיון לכסותה בשיטת עובר ושב. הדג מלוח שאלתרמן התכוון אליו אינו מאכל אלא עניבה.

במילון הסלנג של רוביק רוזנטל עמוד 74 (ראו גם בבלוג של רוביק רוזנטל) ניתן למצוא שדג מלוח היא גם עניבה מרוסית, כינוי לכל העניבות בגלל הצורה הדומה לדג הרינג או לעניבה צרה (דוגמת זו שבתמונה) .

אין לבלבל בינה לבין עניבת ""דג מלוח"" (Kipper Tie) האנגלית  שהומצאה רק בשנות השישים בבריטניה והיא עניבה קצרה יותר ורחבה יותר מעניבה רגילה, שכיום רגילים לראות אותה בעיקר אצל ליצנים.

עוד על השיר בוויקיפדיה