יום שבת, 16 באוקטובר 2021

טיפול בבעיית מין

בתקופה האחרונה נעשה ניסיון ליצור צורת פנייה על מגדרית בשימשו בנקודה ילד.ה (ילד או ילדה). לכאורה השימוש בנקודה לא קוטע כמו ילד/ילדה אבל בגלל המרחב המצומצם שתופסת נקודה למעשה ילד.ה זה יותר ילדה מילד. הנקודה לא משמעותית מספיק בתפקיד "או". 

שלא לדבר על הבעיות שנגרמות משימוש בסימן תחבירי המסמל סוף משפט באמצע מילה. כל תוכנה להקראה שקיימת תשתגע תוכנות CAT למשל יחלקו את המשפט "הילד.ה הלכ.ה לגן" למקטעים: (1) הילד (2) ה הלכ (3) ה לגן, נראה שהנוהג הזה הוא באג מחשובי.

מה קורה למשל שהמילה לאישה היא לא נגזרת של צורת הזכר, למשל בפרסום שירות שהוא לגברים ונשים לא ניתן לכתוב גבר.ת. גברת זה המקבילה הנשית לאדון (עיינו שלום חנוך "תפסתי ראש טוב על הבר") והמקבילה לגבר היא אישה. מה קורה שהמילה עם הנקודה באמצע היא המילה האחרונה במשפט זה נראה מוזר ומקשה על הקריאה.

ראו את זה רשימת משרות בחברת הי טק


מספר 1 זו בחירה נכונה איש או אשת 
מספר 2 כבר יש בעיה כתוב תומכת, כי בסוף הצורה בזכר צריכה להיות אות סופית "ך".
מספר 3 יש לנו המצאה חדשה הצורה לנקבה היא אישת  למה לא לעשות העתק+הדבק ממספר 1?
מספר 4 נראה שרצו שוויון מגדרי אבל זה מאולץ ולא מופנם. מי זמני פה? העובד, עובדת היא זמנית. למעשה הצורה הטובה ביותר הייתה צריכה להיות זמנית בלי נקודה או לוכסן, כי המשרה או העסקה היא הזמנית ושתיהן מינן נקבה.




יום שבת, 27 בפברואר 2021

ליצן

 



אחת התחפושות הקלסיות לחג פורים היא תחפושת הליצן.

כיום אנו מבדילים בין לֵיצָן אדם העושה מעשים קומיים (גם בהשאלה) לבין לֵץ אדם מבדח, אך למעשה אין הבדל בין המילים.

זה כנראה נובע מהשפעת היידיש ששם משתמשים במילה לץ.

כך תרגם אלתרמן את "גלגולו של מעיל" של קדיה מולדובסקי (ברור שאצלו זה גם לשם החריזה):

"פרץ, פרץ, זהו לץ!

מטפס מעץ על עץ,

מחלל בחלילים

לכלבים וחתולים, 

ומרגיז את הבריות

ומקבל מכות טריות,

מילל, שורק, נובח,

בקיצור - בחור שמח."

לֵץ  היא מילה מקראית ואין לה משמעות חיובית. היא אפילו בעלת משמעות שלילית של רשע.

שימו למה מושווים הלצים בפסוקים הבאים:

"כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן." (ישעיה כט, כ)

"אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב." (תה` א, א)

"נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים."" (משלי יט, כט)

בספר משלי המילה לץ מופיעה פעמים רבות ושם גם מופיע הביטוי "לחמוד לצון"

"עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת." (משלי א, כב)

ליצן היא מילה מלשון חכמים ייתכן שבתחילה הוסיפו את הנון לרבים ואז בגזירה לאחור נוצר הליצן.
הנה בתלמוד הבבלי אנו מוצאים את שתי המילים בציטוט מהתנ""ך ובלשון התלמוד הבבלי.

"במושב לצים לא ישב שלא ישב במושב אנשי פלשתים מפני שלצנים היו שנאמר..." (עבודה זרה יט/א)

עדיין ליצן לא היה אדם חיובי:

"והיה אותו האיש ליצן אמר לה בכך וכך אין את נכנסת לביתי עד שתלכי ותרוקי בפניו של רבי מאיר..." (רבה דברים ה, יד)

"ואין דור שאין בו ליצנים ומה היו פריצי הדור עושין היו מהלכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים אימת יבנה בית המקדש אימתי בית ה` נלך..." (ירושלמי מועד קטן יח/ב)

"תנו רבנן ההולך לאיצטדינין ולכרקום וראה שם את הנחשים ואת החברין בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון בלורין סלגורין הרי זה מושב לצים..." (עבודה זרה יח, ב)

גם בתלמוד הירושלמי:

"מתני` דברי דתני הרואה את הנחשים ואת החברים מוקיון, מופייון מוליון, מילרין, מילריה, סגירלון, סגילריה הרי זה אסור משום מושב לצים..." (ירושלמי ע""ז ז, א)

רש""י מפרש: "בוקיון מוקיון לוליון סלגריון - כולן מיני ליצנים הן"

מקור השמות של סוגי ליצנים מיוונית. אנו מזהים כמה מהם בשל השימוש שלנו בהם: מוקיון, ולוליין.
אין זה ברור האם הלוליין היה להטוטן (Juggler) או אקרובט כמו היום.

בוקיון הוא Bucco בלטינית וייתכן שהתגלגל ל-Bufón ליצן חצר.
ליצן חצר בגרמנית -  Narr וביידיש נאר הוא טיפש וכאן אנו חוזרים למשמעות התנ""כית (ביידיש משתמשים לליצן במילה התנ""כית לץ).

ואיך אפשר לסיים בלי קולורופוביה - פחד מליצנים, שבעיקרון הוא פחד מדמויות מחופשות.
ההסבר שתקשורת חזותית של הבעות האדם קשה יותר כאשר אדם הוא מחופש וכן בשל העובדה שלאותם אנשים כוונותיו האמיתיות אינם ברורות, כי ליצן מפגין במכוון רגשות מוגזמים.

לא רק חנה'לה התבלבלה

רמי דנוך וצלילי העוד

השיר חנה'לה התבלבלה ידוע כיום בעיקר בביצוע של צלילי העוד שגרסאות כיסוי שלו עשו זמרים מזרחיים (או ים תיכוניים). השיר עצמו נכתב על ידי נתן אלתרמן כשיר לפורים.

על זמנו של השיר מעידות מספר מילים (מודגשות): מעפולה ברכבת - כלומר ברכבת העמק שהפסיקה לפעול לאחר תקופת המנדט. וכן יש לנו שנה (לא בהכרח שנת כתיבתו של השיר 1934) תרפ"ח/תרפ"ט שהן שנות 1929/1928 (או תרצ"ט 1939 בגרסת צלילי העוד), כלומר השיר נכתב בתקופת המנדט. למעשה כמעט כל זמר ששר את השיר שינה בו משהו. צלילי העוד הכניסו פרשה פיקטיבית "ויאמר" במקום פרשה אמתית "וילך" שהיא הפרשה הקצרה ביותר בתורה שבשנים מסוימות נקראת עם פרשת "ניצבים" (עוד על פרשת וילך בוויקיפדיה).

מילות השיר המוכרות לנו:

מעפולה הנה יחד באנו
ברכבת יום שישי
יש לי דג מלוח בצלחת
ותסרוקת לראשי
ועלי שמלת שבת
עם ארנק של עור ביד
הו אימא, כמה זה נחמד
יהודה הבטיח לה
שישמור לה אמונה
כמו לפני החתונה

ירח דבש לפני החתונה
זפת אחרי הדבש
החתן רוצה להיות לאבא
בן מחנה'לה דרש
חנה'לה אמרה לו פההה
זה לגמרי לא יפה
לא אובה ולא ארצה
אם תרצה בן או בת
לך עשה לך לבד
כי חופש פעולה ופרט

יום שישי תרצ"ט פרשת ויאמר
ברית מילה הייתה בעיר
סעודה ניתנה כיד המלך
ומזל טוב לצעיר
חנה'לה התבלבלה
מה פתאום ברית מילה
והיא עודנה בתולה
אך הבעל לא זכר
כיצד נולד לו בן זכר

את הבן הביאו אל הרבי 
ויאמרו לו ""רבי קח""
היא אומרת זה לא שלי 
והוא אומר זה כן שלך 
אז הרבי התעניין 
שניהם מכחישים בבן 
וזה דבר לא ייתכן 
נחכה עד שיגדל 
אז אותו מפיו נשאל 
מאין באת מנוול?

שתי המילים המודגשות בשחור הן אחד ההבדלים מהגרסה המקורית הטוענת דג מלוח וקרחת (גרסה אחרת). חברי ""צלילי העוד"" שחידשו את השיר (עיבוד של השיר "הוא והיא על הגג" וחנה'לה התבלבלה) לא הבינו מהו דג מלוח והקרחת סותרת את התסרוקת שבשורה הבאה. 

נתחיל בקרחת, יכול להיות שלא מדובר בקרחת מלאה אלא בקרחת הנפוצה במרכז הקודקוד אולי עם ניסיון לכסותה בשיטת עובר ושב. הדג מלוח שאלתרמן התכוון אליו אינו מאכל אלא עניבה.

במילון הסלנג של רוביק רוזנטל עמוד 74 (ראו גם בבלוג של רוביק רוזנטל) ניתן למצוא שדג מלוח היא גם עניבה מרוסית, כינוי לכל העניבות בגלל הצורה הדומה לדג הרינג או לעניבה צרה (דוגמת זו שבתמונה) .

אין לבלבל בינה לבין עניבת ""דג מלוח"" (Kipper Tie) האנגלית  שהומצאה רק בשנות השישים בבריטניה והיא עניבה קצרה יותר ורחבה יותר מעניבה רגילה, שכיום רגילים לראות אותה בעיקר אצל ליצנים.

עוד על השיר בוויקיפדיה

לא בכיס של המן

 

ילדים קטנים לפעמים תוהים האם להמן היו אוזניים משולשות ומלוכלכות.
יש אנשים שתוהים האם המן היה וולקני. אחרת מדוע אנחנו אוכלים בפורים משולש מולא בפרג?!
 
ראשית השם אוזן המן מגיע מיידיש ושם זה הומן טאש (כיס המן), כלומר כיסוני המן. אבל מדובר בשיבוש של המקור. בגרמנית Mohn זה פרג ולמעשה הם נקראו מאן טאש (Mohntasch) כיס פרג. הדמיון בין הומן (Humen) (המן לפי ההגייה האשכנזית) למאן (Mohn) והעובדה שהמאכל קשור לפורים הביאה לשינוי השם.
 
ידוע לנו על הביטוי א-מענטש, ייתכן שאתו דבר קרה לכיסון הפרג שהפך מ- א-מאן טאש, מה שנשמע לאוזן יהודית כהמן (במיוחד מאחר שזה מאכל לפורים) ובהתאם לכך האל"ף שונתה לה"א לפי הכתיב הנכון של השם המן.
 
בלשוננו לעם מד, ב יש מאמר המציין שבתרע"ג (1913) החליט ועד הלשון שהמן-טאשען יקראו אוזני המן. במאמר מסופר שכבר ביאליק כינה אותן "אוזני המן" והן כונו גם בשמות עוגות המן או כיסוני המן.

ואם נחזור להתחלה מדוע היא משולשת? יש כיסוני פרג מהם שאבו יהודים את המאכל שצורתם מרובעת. יש טוענים שזה מאכל נוצרי שמאזכר את פטריית "אוזן יהודה" שצורתה דמוית אוזן והיא גדלה על עצים והיא נקראת על שם יהודה איש קריות שתלה את עצמו על עץ. (הקשר בין אוזן המן לנצרות ישראל היום), ייתכן שזה אזכור לשילוש הקדוש וייתכן שאין לזה שום משמעות כיוון שגם כיסונים דוגמת בורקס הם משולשים ללא קשר לנצרות.
 

במאמר הבא ניתן לקרוא על הקשר בין המרציפן למרדכי.
 
 



יום שבת, 12 בדצמבר 2020

בין ספונג'ה לסופגנייה

 

האם יש קשר בין סופגניה לספונג'ה?

ראשית צריך להבין מהיכן מגיע המילה סופגנייה, סֻפְגַּנִיָּה.
סופגנייה היא מילה שחודשה במאה העשרים למאכל שמוזכר במשנה ובתלמוד סֻפְגָּן (סופגן) וברבים סֻפְגָּנִין (סופגנין, סופגנים)

""עִסָּה שֶׁתְּחִלָתָה סֻפְגָּנִין וְסוֹפָהּ סֻפְגָּנִין, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה."" (חלה א, ה)

""רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּסִּיק אֶת הֶחָדָשׁ כְּדֵי לֶאֱפוֹת בַּיָּשָׁן סֻפְגָּנִין"" (כלים ה, א)

""לן נימא מסייע ליה הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין אדם ממלא כריסו מהן"" (פסחים קיט/ב)

""משיסיקנו לאפות בו סופגנים"" (תוספות ב""מ נט/א)

מהמקורות ניתן ללמוד שהסופגן הוא מאכל כנראה מתוק מבצק דמוי חלה כלומר יש לו מאפיינים משותפים עם סופגנייה. כמו כן הפועל ספג נמצא במשנה.

""וּמִטְפְּחוֹת הַסְּפָג"" (מועד קטן ג, ב)

""שִׁסַּע וְלֹא הִבְדִּיל. וְאִם הִבְדִּיל, כָּשֵׁר. וּסְפָגוֹ בַמֶּלַח, וּזְרָקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים"" (זבחים ו, ה)

""טוֹבֵל אֲפִלּוּ רָאשֵׁי גִבְעוֹלִין וּמַזֶּה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְסַפֵּג."" (פרה יב, ב)

זהו פועל שגזור מהשם ספוג

""סְפוֹג, אִם יֶשׁ לוֹ עוֹר בֵּית אֲחִיזָה, מְקַנְּחִין בּוֹ"" (שבת כא, ג)

""אַרְבַּע מִדּוֹת בְּיוֹשְׁבִים לְפְנֵי חֲכָמִים. סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה. סְפוֹג, שֶׁהוּא סוֹפֵג  אֶת הַכֹּל."" (אבות ה, טו)

המילה ספוג אינה עברית ומקורה יוונית spongos והיא חדרה לשפות אחרות ביניהן ערבית משם מגיעה הסופגנייה של עדות המזרח, הספינג'.

עוד על סוגי סופגניות שונות.

בעברית אין את ההגה ג' כמו בערבית לכן המילה נקלטה בעברית המשנאית כספוג. אבל שטיפת הרצפה - ספונג'ה מקורה בלועזית כנראה מהלדינו שבה יש את ההגה הזה כמו בספרדית esponja שהמילה הגיעה אליה מהיוונית בתיווך הלטינית  spongia (ראו הסבר בסנופי).

"

יום שני, 5 באוקטובר 2020

אתרוגים

אתרוג הוא אחד מארבעת המינים שצריכים ליטול בסוכות. בתורה לא כתוב אתרוג אלא פרי עץ הדר.
"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" (ויקרא כג, מ).

מדוע אם כן לא ניתן לצאת ידי חובה בקלמנטינה תפוז או לימון?
סביר להניח שלחג ירצו משהו מיוחד שאין משתמשים בו כל השנה או כל העונה ועדיף גם משהו ששימושו לאכילה הוא רק בבישול או בריבות ולא כתפוז או כלימון.
כך גם פירשו חז"ל והבאים אחריהם את הציווי "פרי עץ הדר".

דיני האתרוג נזכרים במשנה:
"רבי ישמעאל אומר, שלושה הדסים ושתי ערבות ולולב אחד ואתרוג אחד" (סוכה ג,ד)

אתרוג שיש לו ריח וטעם מייצג במדרשים את אלו שיש להם גם מעשים וגם תורה.

מהאתרוג נגזר צבע ששמו בגוון של האתרוג - אתרוגי, תָּרוג או תְּרוג.

אין ספק שאתרוג היה קיים בתקופת בית שני בארץ ישראל יוספוס פלוויוס מספר שרגמו את המלך ינאי באתרוגים והתגובה הוא שלח חיילים שהרגו אלפי אנשים. עדות לכך אולי נמצא בבבלי סוכה מח/ב "...תנו רבנן מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן".

בחפירה ארכאולוגית ברמת רחל נמצא בגן מלכותי שרידי אבקה של אתרוג הודי בטיח מהתקופה הפרסית (הכתבה בעיתון הארץ).

בתקופת ההתנתקות עלה הפועל אתרוג, כלומר שמירה כאתרוג.

אסור שהאתרוג ייפגע וייפסל לכן נוהגים להניח אותו בקופסה מרופדת.

כאשר מאתרגים מישהו אז מגנים עליו מכל משמר.

המונח בהקשר הפוליטי שבו הוא נטבע אומר, שמגנים על אדם בכל מחיר כל עוד הוא מקדם את מטרותיך. לדוגמה: למרות החשדות החמורים נגד שרון נהגו בו כאתרוג כל זמן שדרכו שירתה את דרכם של אותם פוליטיקאים.

אתרוג

יום שבת, 3 באוקטובר 2020

אושפיזין ומאושפזים

מה הקשר בין חג הסוכות לבין הקורונה ובים האיסור לארח אנשים שלא מבני ביתך לסוכה.

שבעה אושפיזין מוזמנים על פי המסורת לבקר בסוכה: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה אהרון ודוד.
 
אושפיז נזכר בתלמוד בבלי כמארח:
"לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן" (מגילה כו/א
ושם אנו גם מוצאים בעל אכסניה "בעלי אושפיזין"
 
ובמקום אחר אושפיז כאכסניה
"תיפוק ולא תעייל ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך" (מועד קטן ט,ב)
 
המילה מקורה מארמית אבל למעשה היא מלטינית "אורח" hospes.
מכאן המסדר ההוספיטלרי, נזירים שהקימו בתי הארחה לעולי רגל נוצריים וגם טיפלו בחולים. והמקומות האלה הם הוספיס או באנגלית Hospital. הפועל גם מציין הכנסת אורחים באנגלית Hospitality.
 
והנה בעברית חזרנו למונח הלטיני ומי ש"מתארח" בבית חולים הרי הוא מאושפז.















© Ralph Hammann - Wikimedia Commons / CC BY-SA (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0)