יום ראשון, 11 בספטמבר 2011

תרגום פיקח

"ההבדל בין חכם לפיקח הוא שהחכם יודע לצאת מצרות שפיקח לא היה נכנס אליהן."
ודאי אתם מכירים אמרה זו. מתברר שהיא נכונה גם לעולם התרגום.


הנה לדוגמה רשימה של מתרגם בשם חזי אשר בשבח הצניעות.
מסכים לחלוטין עם העיקרון אבל האירוע שמוזכר בקטע הראשון (תראו איזה נחמד אני לא מכריח אתכם לקרוא את כל המאמר) יש למתרגם אחריות לשגיאה.



המקור: "Britain agrees that the people of the Irish isle, and they alone, will determine the fate of Ireland".

התרגום: "בריטניה מסכימה שאנשי האי האירי, והם לבדם, יקבעו את גורלה של אירלנד". 

בעיתון הופיע: "בריטניה מסכימה שאנשי האיי-אר-איי, והם לבדם, יקבעו את גורלה של אירלנד".

תאמרו אשמת העיתון איזה משכתב זריז התחכם, מה אתה רוצה מהמתרגם.

אתם מכירים את כל האזהרות המופרכות על מוצרים אמריקנים שהפכו כבר ללעג ולשנינה. מקורם בנטייה של בתי משפט בארצות הברית לאשר תביעות מופרכות, כגון פיצוי לאיש שלא הזהירו אותו שאין לייבש חתול במיקרוגל, פיצוי למשפחה שבנה נשרף כי עישן במיטה ונרדם ולא הייתה אזהרה; לכן המוצרים האמריקנים הפכו "morons protected" - חסיני אידיוטים. 

המתרגם היה צריך לחזות זאת. אם היה מחליף אנשי בתושבי השכתוב בעיתון היה נתקל בקשיים או שהיה מחליף באנשי אירלנד או תושבי אירלנד השכתוב לא היה מתבצע.

אין לי כל טענה לתרגום הוא היה מדויק ונכון אבל לא היה חסין אידיוטים. 

לעריכה פנים רבות ואחד מפניה הוא הכרעות של העורך המשקללות את הקורא (במקרה שלנו מגיה).
עיניכם הרואות שעיתונים והוצאות לאור חורגות מכללי האקדמיה, בחלק המקרים מדובר בשל האפשרות שהקורא יתבלבל.
לדוגמה אני כותב מיכל לציון כלי הקיבול אף שזו טעות, אך אני חושש שאם אכתוב כראוי מְכָל מכל אנשים יקראו מִכֹּל בשל העובדה שהמילית כל הנפוצה מאוד בשפה, וכל זאת למרות שהסטייה היא חמורה כי אין שם כלל צירה ובבירור לא צירה מלא.