יום שבת, 27 בפברואר 2021

ליצן

 



אחת התחפושות הקלסיות לחג פורים היא תחפושת הליצן.

כיום אנו מבדילים בין לֵיצָן אדם העושה מעשים קומיים (גם בהשאלה) לבין לֵץ אדם מבדח, אך למעשה אין הבדל בין המילים.

זה כנראה נובע מהשפעת היידיש ששם משתמשים במילה לץ.

כך תרגם אלתרמן את "גלגולו של מעיל" של קדיה מולדובסקי (ברור שאצלו זה גם לשם החריזה):

"פרץ, פרץ, זהו לץ!

מטפס מעץ על עץ,

מחלל בחלילים

לכלבים וחתולים, 

ומרגיז את הבריות

ומקבל מכות טריות,

מילל, שורק, נובח,

בקיצור - בחור שמח."

לֵץ  היא מילה מקראית ואין לה משמעות חיובית. היא אפילו בעלת משמעות שלילית של רשע.

שימו למה מושווים הלצים בפסוקים הבאים:

"כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן." (ישעיה כט, כ)

"אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב." (תה` א, א)

"נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים."" (משלי יט, כט)

בספר משלי המילה לץ מופיעה פעמים רבות ושם גם מופיע הביטוי "לחמוד לצון"

"עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת." (משלי א, כב)

ליצן היא מילה מלשון חכמים ייתכן שבתחילה הוסיפו את הנון לרבים ואז בגזירה לאחור נוצר הליצן.
הנה בתלמוד הבבלי אנו מוצאים את שתי המילים בציטוט מהתנ""ך ובלשון התלמוד הבבלי.

"במושב לצים לא ישב שלא ישב במושב אנשי פלשתים מפני שלצנים היו שנאמר..." (עבודה זרה יט/א)

עדיין ליצן לא היה אדם חיובי:

"והיה אותו האיש ליצן אמר לה בכך וכך אין את נכנסת לביתי עד שתלכי ותרוקי בפניו של רבי מאיר..." (רבה דברים ה, יד)

"ואין דור שאין בו ליצנים ומה היו פריצי הדור עושין היו מהלכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים אימת יבנה בית המקדש אימתי בית ה` נלך..." (ירושלמי מועד קטן יח/ב)

"תנו רבנן ההולך לאיצטדינין ולכרקום וראה שם את הנחשים ואת החברין בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון בלורין סלגורין הרי זה מושב לצים..." (עבודה זרה יח, ב)

גם בתלמוד הירושלמי:

"מתני` דברי דתני הרואה את הנחשים ואת החברים מוקיון, מופייון מוליון, מילרין, מילריה, סגירלון, סגילריה הרי זה אסור משום מושב לצים..." (ירושלמי ע""ז ז, א)

רש""י מפרש: "בוקיון מוקיון לוליון סלגריון - כולן מיני ליצנים הן"

מקור השמות של סוגי ליצנים מיוונית. אנו מזהים כמה מהם בשל השימוש שלנו בהם: מוקיון, ולוליין.
אין זה ברור האם הלוליין היה להטוטן (Juggler) או אקרובט כמו היום.

בוקיון הוא Bucco בלטינית וייתכן שהתגלגל ל-Bufón ליצן חצר.
ליצן חצר בגרמנית -  Narr וביידיש נאר הוא טיפש וכאן אנו חוזרים למשמעות התנ""כית (ביידיש משתמשים לליצן במילה התנ""כית לץ).

ואיך אפשר לסיים בלי קולורופוביה - פחד מליצנים, שבעיקרון הוא פחד מדמויות מחופשות.
ההסבר שתקשורת חזותית של הבעות האדם קשה יותר כאשר אדם הוא מחופש וכן בשל העובדה שלאותם אנשים כוונותיו האמיתיות אינם ברורות, כי ליצן מפגין במכוון רגשות מוגזמים.

לא רק חנה'לה התבלבלה

רמי דנוך וצלילי העוד

השיר חנה'לה התבלבלה ידוע כיום בעיקר בביצוע של צלילי העוד שגרסאות כיסוי שלו עשו זמרים מזרחיים (או ים תיכוניים). השיר עצמו נכתב על ידי נתן אלתרמן כשיר לפורים.

על זמנו של השיר מעידות מספר מילים (מודגשות): מעפולה ברכבת - כלומר ברכבת העמק שהפסיקה לפעול לאחר תקופת המנדט. וכן יש לנו שנה (לא בהכרח שנת כתיבתו של השיר 1934) תרפ"ח/תרפ"ט שהן שנות 1929/1928 (או תרצ"ט 1939 בגרסת צלילי העוד), כלומר השיר נכתב בתקופת המנדט. למעשה כמעט כל זמר ששר את השיר שינה בו משהו. צלילי העוד הכניסו פרשה פיקטיבית "ויאמר" במקום פרשה אמתית "וילך" שהיא הפרשה הקצרה ביותר בתורה שבשנים מסוימות נקראת עם פרשת "ניצבים" (עוד על פרשת וילך בוויקיפדיה).

מילות השיר המוכרות לנו:

מעפולה הנה יחד באנו
ברכבת יום שישי
יש לי דג מלוח בצלחת
ותסרוקת לראשי
ועלי שמלת שבת
עם ארנק של עור ביד
הו אימא, כמה זה נחמד
יהודה הבטיח לה
שישמור לה אמונה
כמו לפני החתונה

ירח דבש לפני החתונה
זפת אחרי הדבש
החתן רוצה להיות לאבא
בן מחנה'לה דרש
חנה'לה אמרה לו פההה
זה לגמרי לא יפה
לא אובה ולא ארצה
אם תרצה בן או בת
לך עשה לך לבד
כי חופש פעולה ופרט

יום שישי תרצ"ט פרשת ויאמר
ברית מילה הייתה בעיר
סעודה ניתנה כיד המלך
ומזל טוב לצעיר
חנה'לה התבלבלה
מה פתאום ברית מילה
והיא עודנה בתולה
אך הבעל לא זכר
כיצד נולד לו בן זכר

את הבן הביאו אל הרבי 
ויאמרו לו ""רבי קח""
היא אומרת זה לא שלי 
והוא אומר זה כן שלך 
אז הרבי התעניין 
שניהם מכחישים בבן 
וזה דבר לא ייתכן 
נחכה עד שיגדל 
אז אותו מפיו נשאל 
מאין באת מנוול?

שתי המילים המודגשות בשחור הן אחד ההבדלים מהגרסה המקורית הטוענת דג מלוח וקרחת (גרסה אחרת). חברי ""צלילי העוד"" שחידשו את השיר (עיבוד של השיר "הוא והיא על הגג" וחנה'לה התבלבלה) לא הבינו מהו דג מלוח והקרחת סותרת את התסרוקת שבשורה הבאה. 

נתחיל בקרחת, יכול להיות שלא מדובר בקרחת מלאה אלא בקרחת הנפוצה במרכז הקודקוד אולי עם ניסיון לכסותה בשיטת עובר ושב. הדג מלוח שאלתרמן התכוון אליו אינו מאכל אלא עניבה.

במילון הסלנג של רוביק רוזנטל עמוד 74 (ראו גם בבלוג של רוביק רוזנטל) ניתן למצוא שדג מלוח היא גם עניבה מרוסית, כינוי לכל העניבות בגלל הצורה הדומה לדג הרינג או לעניבה צרה (דוגמת זו שבתמונה) .

אין לבלבל בינה לבין עניבת ""דג מלוח"" (Kipper Tie) האנגלית  שהומצאה רק בשנות השישים בבריטניה והיא עניבה קצרה יותר ורחבה יותר מעניבה רגילה, שכיום רגילים לראות אותה בעיקר אצל ליצנים.

עוד על השיר בוויקיפדיה

לא בכיס של המן

 

ילדים קטנים לפעמים תוהים האם להמן היו אוזניים משולשות ומלוכלכות.
יש אנשים שתוהים האם המן היה וולקני. אחרת מדוע אנחנו אוכלים בפורים משולש מולא בפרג?!
 
ראשית השם אוזן המן מגיע מיידיש ושם זה הומן טאש (כיס המן), כלומר כיסוני המן. אבל מדובר בשיבוש של המקור. בגרמנית Mohn זה פרג ולמעשה הם נקראו מאן טאש (Mohntasch) כיס פרג. הדמיון בין הומן (Humen) (המן לפי ההגייה האשכנזית) למאן (Mohn) והעובדה שהמאכל קשור לפורים הביאה לשינוי השם.
 
ידוע לנו על הביטוי א-מענטש, ייתכן שאתו דבר קרה לכיסון הפרג שהפך מ- א-מאן טאש, מה שנשמע לאוזן יהודית כהמן (במיוחד מאחר שזה מאכל לפורים) ובהתאם לכך האל"ף שונתה לה"א לפי הכתיב הנכון של השם המן.
 
בלשוננו לעם מד, ב יש מאמר המציין שבתרע"ג (1913) החליט ועד הלשון שהמן-טאשען יקראו אוזני המן. במאמר מסופר שכבר ביאליק כינה אותן "אוזני המן" והן כונו גם בשמות עוגות המן או כיסוני המן.

ואם נחזור להתחלה מדוע היא משולשת? יש כיסוני פרג מהם שאבו יהודים את המאכל שצורתם מרובעת. יש טוענים שזה מאכל נוצרי שמאזכר את פטריית "אוזן יהודה" שצורתה דמוית אוזן והיא גדלה על עצים והיא נקראת על שם יהודה איש קריות שתלה את עצמו על עץ. (הקשר בין אוזן המן לנצרות ישראל היום), ייתכן שזה אזכור לשילוש הקדוש וייתכן שאין לזה שום משמעות כיוון שגם כיסונים דוגמת בורקס הם משולשים ללא קשר לנצרות.
 

במאמר הבא ניתן לקרוא על הקשר בין המרציפן למרדכי.