רוביק רוזנטל עוסק באתרו בסיפור הקובבה שנזרקה על השר בן גביר ובקשר בינה לבין הקבב.
כידוע לנו הקבב מקורו בטורקים משם התפשט דרך האימפריה העותומנית והגיע עד לרומניה ויוגוסלוויה לשעבר. בטורקייה למעשה כל סוגי הבשר הנצלה קרויים קבב. השווארמה מכונה "דונר קבב" - בשר מסתובב ושיפודי חתיכות בשר - שישליק הם שיש-קבב.
אבל כאן יש תגלית מפתיע הקבב אינו טורקי.
הקבב הוא בבלי.
ובכלל לא מדובר בקבב אלא בכבב.
מי שיפתח מילון אבו שושן בערך "כבב" ימצא שהוא מוזכר בתלמוד בבלי כ"כבבא" שזה כבב בארמית גם בערבית הכתיב זהה.
אבל איך אנחנו יודעים שזה אותו קבב?
ובכן מסופר שם על קיסמים ובשר שמבושל על גחלים כלומר שיש-קבב.
זה מוזכר פעמיים פעם במסכת עירובין כט: בצורת פועל לעשות קבב:
"לייתי כבויי דרעיתא דניסן ואי ליכא כבויי דרעיתא לייתי סוגייני דערבתא וניכבביה וניכול"
רש"י מפרש: כבויי דרעייתא דניסן - צפיעי בקר, סוגייני דערבתא - קיסמים של ערבה וניכבביה וניכול- יעשו מהם גחלים ויאכלו את הבשר. באשר לצפיע לא ברור אם רש"י מתכוון לצפיעי בקר כפי שמצוי במקרא שהם גללים ששימשו להסקה ולבישול הוא שזה יחיד מצפיעה - פעוטה, תינוקת כלומר: צפיעי בקר - עגלים.
ברור כאן שמדובר בבשר העשוי על גחלים.
ובמסכת זבחים מו: כאן הפירוש של רש"י כל כך ברור שאפשר להבין מציטוט ממנו במה מדובר:
"לאפוקי כבבא - ע"מ לעשותו חתיכות צלויות בגחלים קרבוניא"ש בלע"ז ודוגמתו בעירובין (דף כט) ונייתי הוגנא דערבתא ונכביב וניכול"
