בשמחת תורה נקראת הפרשה האחרונה בתורה וזאת הברכה בפרשה זו נמצא מספר ביטויים השגורים בפינו.
עד מאה ועשרים אנחנו מאחלים ביום הולדת. למה לא כמו מתושלח תשע מאות שישים ותשע?
"ויהיו כל ימי מתושלח תשע שישים שנה ותשע מאות שנה וימות" (בראשית ה, כז)
ראשית זה זמן סביר שאנשים יכולים להגיע אליו.
שנית מתושלח אינו יהודי, לעומת זה משה המנהיג הדגול מת בגיל זה.
"ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה` פנים אל- פנים" (דברים לד, י)
שלישית משה הגיע אליו במצב בריאות מצויין "ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס לֵחֹה" (דברים לד, ז) כלומר לא היה לו לא קטרקט (ירוד בעברית) ולא גלאוקומה (ברקית).
ומכאן הביטוי לא נס ליחו על משהו ישן שעדיין שומר על רעננות.
אגב בתיאור גילו של משה בעת מותו השנים מסודרות בסדר שאנו רגילים לו מהגדול לקטן ולא כמו הסדר המקובל בתנ"ך מהקטן לגדול כפי שספרו את ימי חייו של מתושלח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה