השיר "נשל הנחש" (מילים) הוא שיר של חשבון נפש אישי של מאיר אריאל שאינו עומד ברף הגבוה של אביו "הנמלה העניינית" ממיסדי קיבוץ מעברות. אריאל שהיה לתקופה מסוימת מזכיר הקיבוץ מעברות, נקרע בין החזון הקיבוצי של אביו לבין דרכו האישית. (פירוש מעמיק לכך תוכלו למצוא כאן במאמר של אורי הייטנר, פרשן אריאלוגי חצי רשמי.
מאיר אריאל משנה בפזמון את האופן שהוא מתאר את אזהרת אביו בפעם השנייה הוא אומר:
"אך אבא בשם אומרו
"תעזבנו יום יעזבך יומיים"
תעזבנו יום תעזבנו יומיים הוא ציטוט מתלמיד ירושלמי ושוב אפנה לאורי הייטנר:
תעזבנו יום יעזבך יומיים – תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות דף ס"ח ע"א: "יום תעזבני, יומיים אעזבך". וכן - "אמר רבי שמעון בן לקיש במגילת חסידים מצאו כתוב יום תעזביני ימים אעזבך" (ירושלמי ברכות ט יד ד).
כאשר אנו הולכים בדרכים מנוגדות, כאשר אתה מתרחק ממני מרחק יום אחד, המרחק שנפער הוא למעשה יומיים, כי גם אני הולך בדרך ההפוכה.
שמתם לב שאני מקפיד לציין את המקור ועל זה אמרו חכמים:
"הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדְּכָי" (אבות ו, ו)
למה התכוונו החכמים?
כאשר מרדכי מספר לאסתר על המזימה של בגתן ותרש שומרי המלך להרוג אותו אסתר אומרת למלך "בשם מרדכי" (אסתר ב כא-כג). הדבר נכתב בספרים ושנודדת שנת המלך הוא קורא בספר ורוצה לגמול למרדכי (אסתר ו). לכן טענו החכמים שהגאולה לא הייתה באה אם אסתר לא הייתה אומרת שמרדכי הוא שסיכל את מזימת שומרי המלך.
מאיר אריאל אינו יכול למרות רצונו להוריד מעליו את התרבות של מייסדי הקיבוץ.
"מביט בנשל הנחש.
לו רק יכולתי גם אני כך להגיח.
בהשילי בלי כל חשש,
תרבות של עור אשר יבש,
וכמו חדש למחוז חפצי אגיע."
אסתר (הדסה) ודודה מרדכי נושאים שמות של אלילים, נראה כאילו הם השילו מעליהם את הזהות היהודית, אבל כמו מאיר אריאל הם אינם יכולים להיפטר ממנה והיא חוזרת אליהם באמצעות המן.
והערה לסיום
"אחת לאיזה זמן מוגבל
אני נשמט אביון ודל"
אחד מבניו של המן נותן לנו שם נרדף לאביון: דַּלְפוֹן (אסתר ט, ז)
"
