רק חול וחול

 משעבר חג שבועות אין למעשה חגים עד ראש השנה. ישנם מועדים כמו תשעה באב וט"ו באב אבל אלו אינם למעשה חגים.

כלומר בתקופה זו יש הכי הרבה ימי חול.

מהיכן הביטוי חול לימי חול ולחול המועד?

 

הביטוי מופיע כבר בתנ"ך בספר ויקרא י, י "המבדיל בין הקודש ובין החול בין הטמא ובין הטהור." יחזקאל חוזר על כך מספר פעמים ב- כב, כו; מב, כ; מד, כג.

גם בברכת ההבדלה במוצאי שבת אומרים: "המבדיל בין קודש לחול".

 

ישנם עוד שני צירופים שמופיעים בתנ"ך:

בשמואל א, כא, ה-ו מסופר על דוד שמגיע לנוב ומבקש חמישה לחמים והכוהן עונה לו אין "לחם חֹל" רק לחם קודש הוא לחם הפנים המיועד למשכן או בית המקדש.

דוד בתשובתו משתמש בביטוי "דרך חֹל" הדרך שנוהגים בדברים שאינם קדושים.

 

בתקופת התנאים והאמוראים נקבע הביטוי חול המועד וגם חולין שהוא דבר שאינו קדוש ובמשנה יש מסכת שלמה בשם זה. 

מן חולין גזרו את הפועל חלן וממנו הגיע חילוני, אדם שאינו מקיים את  מצוות הדת במלואן או בחלקן.

קיץ וקייטנה

 

לכאורה כל אחד מבין את הקשר בין קיץ וקייטנה, בקיץ יוצאים ל"חופש הגדול" ואז יש קייטנות. מתברר שלקיץ ולקייטנה יש קשר קצת חזק יותר מהעובדה שהקייטנות מתרחשות בקיץ.

 

במילון אבן שושן נמצא שהמילה קיץ באוגריתית (שפה שמית קרובה לעברית) היא קץ, בארמית עתיקה היא כַּיְצָא אבל בארמית מאוחרת היא קַיְטָא ובערבית קַיְטַ` פירושה חם מאוד.

 

כך מהמילה הארמית לקיץ גזרנו את הפועל לקייט - לנפוש.

 

האם העובדה שהקיץ נמצא בסוף השנה אומרת שיש קשר בינו לבין המילה קץ. אין הוכחה לכך, קץ גזור מהשורש ק-צ-ץ.

 

מה שכן אנחנו יודעים שבשבטים הצפוניים (ממלכת ישראל) היו הוגים קיץ כקֵץ.

 

בספר עמוס ח, ב שהתנבא על מלכות ישראל אנחנו מוצאים את הנבואה:

"וַיֹּאמֶר מָה־אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס וָאֹמַר כְּלוּב קָיִץ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי בָּא הַקֵּץ אֶל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל לֹא־אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ."

זה נשמע משחק המילים מוזר, כי המילים קָיִץ וקֵץ בניב היהודאי (הדרומי של יהודה) אינן זהות, אבל בניב הצפוני של ממלכת ישראל עליה מתנבא עמוס שתי המילים זהות (כלומר היגוי המילה זהה בנפרד ובנסמך) (כיווץ דיפתונג (דו-תנועה) מול פירוק דיפתונג).

עוד על הנושא באתר האקדמיה ללשון העברית

תחפושת

 המילה תַּחְפֹּשֶׂת מקורה בפועל התחפש משורש ח-פ-ש הנזכר במקרא אבל לא בספר אסתר המתייחס לפורים.

שאול הולך לעין דור לבעלת האוב כדי שלא תפחד ממנו כי הוא רדף את היידעונים והאובות הוא מתחפש:

"וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשׁים עִמּוֹ..." (שמ"א כח, ח)

רש"י אומר: "ויתחפש שאול - שינה בגדיו, וכן (מלכים א כב ל): התחפש ובא במלחמה; וכן (איוב ל יח): ברב כח יתחפש לבושי, וכן תרגם יונתן: ואשתני שאול."

רד"ק אומר: "ויתחפש - השתנה שהפשיט בגדי מלכות שהיה לובש ולבש בגדים אחרים כדי שלא תכירהו האשה"

רלב"ג אומר: "ויתחפש שאול - ר"ל שנה בגדיו כדי שלא יכירוהו רואיו וישיג מפני זה מבוקשו על יד האשה בעלת אוב."

וכך גם מצודת ציון: "ויתחפש - ענין חליפות והשתנות הכסות באחר, כמו (מלכים א כב ל)"

מהמפרשים אנו לומדים שהפועל התחפש נמצא במקומות אחרים במקרא: 

"וַיֵּלֶךְ הַנָּבִיא וַיַּעֲמֹד לַמֶּלֶךְ עַל הַדָּרֶךְ וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל עֵינָיו"  (מלכים א כ, לח)

רש"י מפרש: " ויתחפש באפר - שינה את מעפורתו שלא יכירוהו, כל שינוי בגדים הוא לשון חיפוש. באפר - תרגמו יונתן: במעפרא, הוא סודר:"

כלומר הנביא שם על ראשו כיסוי כלשהו סודר או צעיף כדי שלא יכירוהו רש"י גם מסביר שתחפושת משמעותה לבוש שצריך לחפש כדי לזהות את האיש.

וכפי שנאמר אצל המפרשים הפועל נמצא גם באיוב במובן השתנות

"בְּרָב כֹּחַ יִתְחַפֵּשׂ לְבוּשִׁי כְּפִי כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵנִי" (איוב ל, יח)

וגם בבמלחמה של אחאב ויהושפט בארם:

" וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט הִתְחַפֵּשׂ וָבֹא בַמִּלְחָמָה וְאַתָּה לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ וַיִּתְחַפֵּשׂ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּבוֹא בַּמִּלְחָמָה." (מל"א כב, ל) (דה"ב יח, כט)

ופסוק אחר כך מוסברת הסיבה לתחפושת:

"וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר לוֹ שְׁלִֹשִׁים וּשְׁנַיִם לֵאמֹר לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת קָטֹן וְאֶת גָּדוֹל כִּי אִם אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ"

כן נמצא את הפועל בסיפור על מלחמת יאשיהו בפרעה נכו:

"וְלֹא הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ כִּי לְהִלָּחֶם בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ וְלֹא שָׁמַע אֶל דִּבְרֵי נְכוֹ מִפִּי אֱלֹהִים וַיָּבֹא לְהִלָּחֵם בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ" (דה"ב לה, כב) 

כאן אני מקבל את פירוש של רש"י ולא של מצודת ציון. אין כאן עניין של תחפושת, אלא כמו שחיפש כיום משמעותו יצר תחפושת לאחר אך גם ניסה למצוא, כך גם התחפש במקרה זה. יאשיהו התעקש להילחם - חיפש את הקרב עם פרעה.

המעניין הוא שתקופה זו של השנה מלאה בפסטיבלים של תחפושות גם אצל עמים אחרים. בספר התודעה מנומק הנימוק ההלכתי:

"מנהג ישראל קדושים שמשנים בגדיהם בפורים ומתחפשים בלבושים של נכרים ובכיוצא בזה, לבל יכירום רואיהם. מנהג ישראל תורה הוא, ולא היו נוהגים אלמלא היו להם בו טעמים של אמת ושל חכמה;:

לפיכך מתחפשים בבגדי ערלים, כדי שלא יכירו בין המן למרדכי ולקיֵּם מצוַת חכמים: 'עד דלא ידע', וכן הוא אינו יודע להבחין בין המחופשים לדעת מי הוא זה, ואולי באמת אינו יהודי;
להראות שכל מה שישראל חוטאים ומתדמים לאומות העולם, אינו אלא לפנים, וכשם שמחופשים אלה הדומים לערלים, אינם אלא יראים ושלמים עם ה', כך היו ישראל שבאותו הדור, שלמים עם ה' בלבם, ולא השתחוו לצלם של נבוכדנצר אלא לְפָנים (= למראית עין) בלבד, וכמו שאמרו חכמים:
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחאי: מפני מה נתחיְּבו שונאיהם של ישראל שהיו באותו הדור, כליה? אמר להם: אמרו אתם. אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אמר להם: אם כן, שבשושן הבירה - יֵהרגו, של כל העולם כולו - לא יהרגו. אמרו לו, אמור לנו אתה. אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם. אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר (ומדוע נִצלו)? אמר להם: הם לא עשו אלא לפנים, אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהם אלא לפנים וכו':
ועוד סמכו מנהג זה על מה שדרשו חכמים על הפסוק וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא (דברים לא) ואמרו: אסתר מן התורה מנין? שנאמר וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר - מכאן רמז להסתרת פנים ביום אסתר:
טעם אחר, לפי שכל שנאת עמלק לישראל, באה לו מאבי אביו עשו ששנא ליעקב על אשר לבש בגדיו ונכנס לקבל את הברכות, עכשו שוב אנו מתחפשים בבגדיו, ומראים שלא היה זה חטא אלא ראויים אנו לרשת נחלתו של עשו, ואפילו אם לבוש יעקב בגדי עשו - גם ברוך יהיה;

 

דרגות של אהבה

 

אם עסקנו בקיצורים שחלק מהם משמשים לציון דרגות מדוע לא נעסוק בדרגות בצה"ל.

 

ראשית היסטוריה, בצה"ל היו בראשיתו דרגות נפרדות לחיל הים, לחיל האוויר, להג"א ולחילות היבשה בדומה לצבאות אחרים בעולם. מהר מאוד הדרגות אוחדו.

ב- 1950 נוספה דרגת אלוף משנה ולכן משה דיין הצליח להתקדם קודם לכן מסגן אלוף לאלוף. לאחר מלחמת ששת הימים נוספה דרגת תת אלוף ומאז נוספו דרגות לנגדים (וגם בוטלו דרגות חוגרים): רב סמל בכיר, רב סמל מתקדם, רב נגד.

בעבר סמל וסמל ראשון יכלו להיות נגדים אבל כיום בשל הוספת דרגות הן כבר אינן נחשבות לדרגות נגדים.

 

דרגות חוגרים

 

טוראי - אינו עובד טורייה כפי שנאמר במערכון, אלא חייל פשוט מן השורה. שורה היא טור ומכאן שם הדרגה. זו הדרגה שהכי קל לקבל מתגייסים וישר מקבלים דרגת טוראי אך אין לה שום ציון. את דרגה זו גם קשה לאבד אבל יש כאלו שבכל זאת הצליחו. האדון רמי דותן לשעבר תת אלוף בחיל האוויר מעל במיליונים נידון למאסר ולגירוש מצה"ל. בניגוד למקובל כיוון שהוא גורש מהצבא כל דרגותיו ועיטוריו נשללו ממנו ולכן הוא אפילו לא טוראי.

 

טוראי ראשון (טר"ש) - דרגה שבוטלה כיוון שהייתה סתם חנטר"ש. מי שהיה מצטיין בקורס או מסיים קורס הדרכה היה מקבל את הדרגה. ה"סרדין" הזה אמנם קיצר את ההמתנה לדרגת הרב"ט אבל לא הוסיף כבוד למקבלה.

 

רב טוראי (רב"ט)- אין מה להכביר במילים כיום הדרגה הראשונה שיש לה ציון על המדים וכמנהג המקום נוהגים לקבל את השרוול עד שיסתיר חלק מהפס התחתון שיחשבו שמסתתרת שם דרגת סמל. המילה רב תחזור בדרגות אחרות וכבר בתנ"ך מצויינים אנשים בדרגה גבוהה יותר כרב - . כך: רב טבחים (מלכים ב כה, כח), רב מג ורב סריס (ירמיה לט, ג). ירמיה גם מציין לנו את המילה רב כדרגה כלשהי (לט, יג; מא, א).

 

רב טוראי ראשון (רט"ר) - לא להאמין אבל הייתה דרגה כזאת, כמו שהיא צצה ככה היא נעלמה.

 

סמל - ראשי תיבות של "סגן מחוץ למניין". במשך שנים רבות היו רק שתי דרגות מעליו סמ"ר ורס"ר ולכן הדרגה נחשבה יוקרתית הרבה יותר מהיום.

 

סמל ראשון (סמ"ר) - הסיומת המקובלת בדרגות חוגרים היא תוספת הראשון לדרגה גבוהה יותר. בארצות הברית קיימת דרגת First Sargent בצבא היבשה והנחתים שהיא דרגה גבוהה מסמל אבל אינה ממש מקבילה לסמל ראשון שלנו.

 

רב סמל - הדרגה הראשונה שנחשבת ממש לדרגת נגד ומקבלת סימול דומה, פעם בדרגה דמויית שעון, לאחר מכן על דש הבגד ולבסוף על הכותפת.

 

רב סמל ראשון (רס"ר) - הדרגה האלמותית ובמשך שנים הדרגה הגבוהה ביותר לחוגרים.

 

רב סמל מתקדם  (רס"ם) - דרגה שהוספה כדי לקדם נגדים שקודם לכן היו רק צוברים כוכבים שהיו מציינים את הוותק בדרגה. הדרגה הוספה ליצירת דרגת ביניים בין הרס"ר לרס"ב.

 

רב סמל בכיר (רס"ב) - דרגת הנגדים הראשונה שהוספה במטרה ליצור קידום ובידול בין נגדים. יועדה בעיקרה לנגדים הבכירים ביחידה.

 

רב נגד (רנ"ג)  - דרגת הנגדים האחרונה שהוכנסה מסיבות דומות מאוד לאלו שהביאו להכנסתה של דרגת הרס"ב ועם ריבוי הרס"בים ולכן גם מספר המחזיקים בה ביחידה אחת אמור להיות נמוך.

 

דרגות קצונה

בתנ"ך היו דרגות פיקודיות, בשמות יח, כא מסופר על שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות שהממונה עליהם היה שר הצבא (שופטים ד, ז). למרות שדרגות דומות היו מקובלות בעולם העתיק בצבאות אחרים (קנטוריון ברומא - שר מאה) הדרגות לא התאימו לצבא מודרני. על אף זאת נמצאו בתנ"ך שלושה שמות בסיס לדרגות קצונה.

 

ממלא מקום קצין (ממ"ק) - איני יודע אם זו דרגה או עונש. האדם היחיד שהכרתי בדרגה זו היה צוער שקיבל עיכוב לדרגת סג"ם בשל תאונה שעשה.

 

סגן משנה (סג"ם) -  הצורה גזורה מהדרגה האנגלית Second Lieutenant מילולית סגן שני.

 

סגן -  הדרגה הגיעה מהמילה סְגָן ברבים סגנים בתנ"ך מדובר בדרגה של פקיד (ישעיה מא, כה; ירמיה נא, כח; עזרא ט, ב) בתקופת בית שני זה סוג של עוזר (פסחים א, ו; יומא ג, ט). כמו הדרגה האנגלית  Lieutenant  כיוון שיש לה את המשמעות של עוזר היא התאימה לדרגת הקצונה הנמוכה יותר.

 

סרן - דרגת קצונה פלשתית (יהושע יג, ג; שופטים ג, ג) מכאן סרן ורב סרן (רס"ן)

 

אלוף - מנהיג נזכר כבר בבראשית כעומד בראש שבט או קבוצה אצל האדומים (בראשית לו, טו ואילך) .  בתחילה היו רק דרגות סגן אלוף (סא"ל), אלוף ורב אלוף (רא"ל) לאחר מכן נוספה דרגת אלוף משנה (אל"ם) ובתקופה מאוחרת יותר תת אלוף (תא"ל).

 

מבחינה לשונית לא ניתן להגיד שסגן של משהו הוא פחות מתת של משהו, אבל כיוון שקבעו את הדרגות כך, הדירוג הוא מסגן- ל-משנה לתת-. 

 

הקידום המקובל מדרגה לדרגה הוא על ידי ותק, כפי ששרה אדית פיאף פז"ם, פז"ם, פז"ם.

 

ויקיפדיה - דרגות צה"ל

לתולדות המחדל

50 שנה ליום הכיפורים ומתקפת החמאס הנוכחית העלו מחדש את המילה מחדל.

מֶחְדָּל על פי מילון אבן שושן הוא: (1) חוסר מעש, אי עשייה, (2) מחסור, (3) החטא באי עשייה. על פי מילון אבניאון: (1) כישלון באי עשייה, (2) כנ"ל החטא באי עשייה, (3) אי-יכולת לקיים דבר הנדרש על־פי החוק, החובה או התחייבות חוזית, (4) הימנעות ממעשה שהעובד חייב לעשותו על פי חוק, נוהל או הוראה. 
מילון אבניאון מוסיף את (5) שאנו רגילים לראות כחלק מהביטוי ברירת מחדל: תכונה, ערך או ברירה, שיהיו בתוקף בתוכנית כאשר אין קביעה מפורשת אחרת.

כיום הפירוש השכיח למחדל הוא כשל חמור הנובע בעיקר מאי עשייה, והיא קרובה להגדרה בחוק העונשין: "מחדל" - הימנעות מעשייה שהיא חובה לפי כל דין או חוזה.

המילה מגיעה כמובן מהשורש חד"ל, הנמצא כבר בתנ"ך במובן הפסקה:

וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָֿל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹתֿ הָעִיר.(בראשית יא, ח)

כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְֿיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְֿךָ לְאָחִיךָֿ לַעֲנִיֶּךָֿ וּלְאֶבְיֹנְךָֿ בְּאַרְצֶךָ.(דברים טו, יא)

וַתֹּאֿמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָהֿ הֶחֳדַֿלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָֿתִֿי הַטּוֹבָֿהֿ וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים. (שופטים ט, יא)

המילון ההיסטורי מציג היקרות של המילה לראשונה אצל רבי סעדיה גאון, שבעתא לשבועות ואזהרות: "נַשְׁכִּימָהֿ צוּר לְשַׁבֵּחַ כִּי חָס עַל דַּל לְתֿוֹרִים וּבְֿנֵי יוֹנָהֿ וַעֲשִׂירִיתֿ כְּמַחֲדַֿלִּים."

יש לנו מן השורש את חֲדָלָה = חדילה ו-חִדָּלוֹן כליה, אובדן.

אדם חבר כל כישורים או מנוול הוא חֲדַל אִישִׁים.

נִבְֿזֶה וַחֲדַֿל אִישִׁים אִישׁ מַכְֿאֹבוֹתֿ וִידֿוּעַ חֹלִי וּכְֿמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ. (ישעיהו, נג,ג).

מי שאין לו כסף לשלם את חובותיו הוא חֲדַל פֵּרָעוֹן ומצבו הוא חֹדֶל פֵּרָעוֹן.

מי שמכיר את הנדב"ר (נוהל דיבור ברדיו) הצה"לי, ודאי מכיר את הביטוי שמפקד מורה להפסיק את השיחות הלא נחוצות בקשר: "חדל קשקשת ברשת"  וכן הפקודה להפסיק את הירי: חֲדַל!

מלחמת יום הכיפורים שהביא את המילה מחדל לכותרות. טבעה גם את הביטוי "מי אחראי למחדל?

ונסיים בשורות האחרונות של הפזמון של נעמי שמר "אין לי רגע דל" (שבו אין מחדל אבל כן יש סקנדל).

"אמרתי לילה טוב ובעזרת השם/ אולי מחר יהיה לי יום משעמם"

ידע שור קונהו חמור צחק על בעליו

טוב זה בעצם לא חמור אלא אתון - אתונו של בלעם.

על פי המדרשים כאשר פתחה אתונו של בלעם את פיה היא לגלגה עליו בדבריה.

בבמדבר פרק כב מסופר על כך: "ויפתח ה` את פי האתון ותאמר לבלעם: מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלוש רגלים" (פסוק כח).

ומדוע אומרים שלגלגה עליו? כי היא משתמשת במילה רגלים במקום פעמים.

רגל ופעם הם מילים נרדפות כפי שרואים בישעיהו כו, ו: "תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים" אבל איך מוזכרת המצווה של עלייה למקדש - לירושלים "שלוש פעמים בשנה ייראה זכורי אל פני האדון ה`" (שמות כג, יז) ואותם פעמים נקראים שלושת הרגלים.

הטענה של המדרשים נובעת מפסוק זה "ותרא האתון את מלאך ה` ותילחץ אל הקיר, ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר." (פסוק כה). המדרשים אומרים בשל כך הפך בלעם צולע והאתון מלגלגת עליו במשחק מילים שלוש פעמים - שלוש רגלים, וגם לבלעם שלוש רגלים, שתיים שלו והמקל שהוא נשען עליו.

חמור ובעלים אסוואן מצרים מקור ויקיפדיה

עלייה לרגל

 

סוכות הוא אחד משלוש הרגלים (פסח, שבועות, סוכות -לפי הסדר בתורה).

רעיון מעניין מדוע קוראים לכך עלייה לרגל מציג פרופסור אדם זרטל. הוא תמיד תהה מדוע עליה לרגל מדוע לא ברגל.

 

פרופסור זרטל גילה חמישה אתרים שצורתם כף רגל בבקעת הירדן, כמו כן עיר דוד (ירושלים בימי דוד המלך) צורתה ככף רגל. לרגל יש תפיסה של בעלות במסורת הקדומה שחלחלה לביטויים כגון "דריסת רגל" ו"דחיקת רגלים". הרגל היא מקום מקודש דריסת רגלו של האלוהים על האדמה.

נראה שגם התנ"ך עצמו דבק ברעיון הזה:

 

"כה אמר ה` השמים כסאי והארץ הדום רגליי, אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי." (ישעיהו סו, א)

"ויאמר אליי בן אדם את מקום כסאי ואת מקום כפות רגליי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם..."(יחזקאל מג, ז)
 

אך מה מקור המילה רגל.

בציווי בתורה שנתן את השם למועדים אלו נאמר:

"שלוש רגלים תחוג לי בשנה" (שמות כג, יד)

 

הפירוש המילולי הוא שלוש פעמים כפי שניתן לראות בסיפור בלעם.
"על מה הכית את אתונך זה שלוש רגלים" (במדבר כב, לב)

 

לפי האזכור המקראי המשנה קבעה את המונח רגל לשלושה מועדי העלייה לרגל.

.

"יגיענו למועדים ולרגלים אחרים" (פסחים י, ו)

"באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים" (ראש השנה א, א)

 

אבל הביטוי עלייה לרגל מגיע מהתלמוד הבבלי:

"כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל" (פסחים ח/ב)

"בשעה שישראל עולין לרגל" (יומא כא/א)

 

יש שני שימושים (הרלוונטים לענייננו) לאות השימוש ל` 

הראשון לציון זמן:

"ויברך את הגמלים מחוץ לעיר לעת ערב לעת צאת השואבות" (בראשית כד, יא)
"ואל העם תאמר התקדשו למחר" (במדבר יא, יח)
"ומה תעשו ליום פקודה ולשואה" (ישעיהו י, ג)

 

השני לתכלית, מטרה מסוימת:

"ויעש אלוהים את שני המאורות הגדולים, את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים. וייתן אותם אלוהים ברקיע השמים להאיר על הארץ" (בראשית א, טז-יז)
"והיה האוכל לפיקדון" (בראשית מא, לו)
"כי נתן לכם את המורה לצדקה" (יואל ב, כג)

 

כלומר מבחינה לשונית עלייה לרגל היא עלייה בעת הרגל (המועד) או עלייה למטרת רגל. שניהם הסברים קבילים מדוע עלייה לרגל ולא עלייה ברגל.

 

וכן אנחנו מוצאים במשנה:

 

"המעלה פרות מן הגליל ליהודה, או עולה לירושלים" (מעשרות ב, ג)

 

והרי בעלייה לרגל הולכים לירושלים.

 

מה שאומר שמבחינה לשונית אין תמיכה לתאוריה של פרופסור זרטל. השימוש בלמ"ד הוא תקין, עולים במועד מסוים (הרגל) או למטרת מסוימת - הרגל. היו עולים לירושלים -  יעד הרגל.

המונח רגל בתנ"ך משמעו פעם (ראו הרשימה "ידע שור קונהו חמור צחק על בעליו") ורק במשנה הוא מתקבע למועד. גם אם חכמי המשנה עדיין ידעו על המתחמים המקודשים בצורת רגל הרי המונח עלייה לרגל הוא מתקופת התלמוד ואז כבר נשתכחו זכרם של אותם מתחמים.

הכל זהב הכל זהב

לאחרונה פורסם שאחד מהמסייעים לרשימת "צעירים בוערים" הוא חבר הכנסת משה (קינלי) טור פז. שמם המשפחה הקודם היה קיילנגולד שנהגה לעיתים ציילנגולד, ופירושו שורת זהב. אני חשבתי בתחילה שפירוש שמו הוא גולדברג שפירוש הוא הר זהב. 
מדוע חשבתי כך? טור בארמית הוא הר ופז הוא כמובן זהב.

עַל-כֵּן, אָהַבְתִּי מִצְו‍ֹתֶיךָ--    מִזָּהָב וּמִפָּז. (תהילים קיט, קכז) בין אלו שנשאו את שם המשפחה גולדברג (הר זהב) או בן זוגו גולדנברג (הר מוזהב) יש כמה אנשים מפורסמים הבדרן והמנחה, בנו של השחקן  אליהו גולדנברג, דודו טופז שבחר לעברת את המתכת היקרה לאבן יקרה. פרופסור להיסטוריה מיכאל  הר סגור (מישל גולדברג) את שמו לקח מספר איוב שם סְגוֹר הוא זהב מובחר.

"לֹא-יֻתַּן סְגוֹר תַּחְתֶּיהָ; וְלֹא יִשָּׁקֵל, כֶּסֶף מְחִירָהּ" (איוב כח, טו)
בדרך כלל אנשים שבוחרים לעברת את השמות גולדברג או גולדנברג בוחרים בהר זהב או הרפז (אך שם המשפחה הקודם של השחקן שרגא הרפז הוא זילברשטיין= אבן כסף). את ההר ניתן להחליף ב"טור-טורא" הארמי לזהב יש מספר חלופות אבל חלקן לא נשמעות טוב כמו כתם, חרוץ ודהב הצורה הארמית. 
החלופות יכולות להיות תכשיטים מזהב כגון רביד "וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ." (בראשית מא, מב) או אבנים יקרות דוגמת דודו טופז "וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב; שָׁם הַבְּדֹלַח, וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם." (בראשית ב, יב). 
שיטה אחרת היא לבחור מקום ממנו מגיע זהב. זה מה שעשה ישעיהו (שייקה) גולדשטיין (אבן זהב) שבחר בשם אופיר.
 אוֹקִיר אֱנוֹשׁ, מִפָּז; וְאָדָם, מִכֶּתֶם אוֹפִיר. (ישעיהו יג, יב)
אלכסנדר יהלומי (אברשה ריבק) הוא לא אחד מהגולדנברגים עליהם הוא שר: 

טיפול בבעיית מין

בתקופה האחרונה נעשה ניסיון ליצור צורת פנייה על מגדרית בשימשו בנקודה ילד.ה (ילד או ילדה). לכאורה השימוש בנקודה לא קוטע כמו ילד/ילדה אבל בגלל המרחב המצומצם שתופסת נקודה למעשה ילד.ה זה יותר ילדה מילד. הנקודה לא משמעותית מספיק בתפקיד "או". 

שלא לדבר על הבעיות שנגרמות משימוש בסימן תחבירי המסמל סוף משפט באמצע מילה. כל תוכנה להקראה שקיימת תשתגע תוכנות CAT למשל יחלקו את המשפט "הילד.ה הלכ.ה לגן" למקטעים: (1) הילד (2) ה הלכ (3) ה לגן, נראה שהנוהג הזה הוא באג מחשובי.

מה קורה למשל שהמילה לאישה היא לא נגזרת של צורת הזכר, למשל בפרסום שירות שהוא לגברים ונשים לא ניתן לכתוב גבר.ת. גברת זה המקבילה הנשית לאדון (עיינו שלום חנוך "תפסתי ראש טוב על הבר") והמקבילה לגבר היא אישה. מה קורה שהמילה עם הנקודה באמצע היא המילה האחרונה במשפט זה נראה מוזר ומקשה על הקריאה.

ראו את זה רשימת משרות בחברת הי טק

מספר 1 זו בחירה נכונה איש או אשת 

מספר 2 כבר יש בעיה כתוב תומכת, כי בסוף הצורה בזכר צריכה להיות אות סופית "ך".

מספר 3 יש לנו המצאה חדשה הצורה לנקבה היא אישת  למה לא לעשות העתק+הדבק ממספר 1?

מספר 4 נראה שרצו שוויון מגדרי אבל זה מאולץ ולא מופנם. מי זמני פה? העובד, עובדת היא זמנית. למעשה הצורה הטובה ביותר הייתה צריכה להיות זמנית בלי נקודה או לוכסן, כי המשרה או העסקה היא הזמנית ושתיהן מינן נקבה.

בין ספונג'ה לסופגנייה

 

האם יש קשר בין סופגניה לספונג'ה?

ראשית צריך להבין מהיכן מגיע המילה סופגנייה, סֻפְגַּנִיָּה.
סופגנייה היא מילה שחודשה במאה העשרים למאכל שמוזכר במשנה ובתלמוד סֻפְגָּן (סופגן) וברבים סֻפְגָּנִין (סופגנין, סופגנים)

""עִסָּה שֶׁתְּחִלָתָה סֻפְגָּנִין וְסוֹפָהּ סֻפְגָּנִין, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה."" (חלה א, ה)

""רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּסִּיק אֶת הֶחָדָשׁ כְּדֵי לֶאֱפוֹת בַּיָּשָׁן סֻפְגָּנִין"" (כלים ה, א)

""לן נימא מסייע ליה הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין אדם ממלא כריסו מהן"" (פסחים קיט/ב)

""משיסיקנו לאפות בו סופגנים"" (תוספות ב""מ נט/א)

מהמקורות ניתן ללמוד שהסופגן הוא מאכל כנראה מתוק מבצק דמוי חלה כלומר יש לו מאפיינים משותפים עם סופגנייה. כמו כן הפועל ספג נמצא במשנה.

""וּמִטְפְּחוֹת הַסְּפָג"" (מועד קטן ג, ב)

""שִׁסַּע וְלֹא הִבְדִּיל. וְאִם הִבְדִּיל, כָּשֵׁר. וּסְפָגוֹ בַמֶּלַח, וּזְרָקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים"" (זבחים ו, ה)

""טוֹבֵל אֲפִלּוּ רָאשֵׁי גִבְעוֹלִין וּמַזֶּה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְסַפֵּג."" (פרה יב, ב)

זהו פועל שגזור מהשם ספוג

""סְפוֹג, אִם יֶשׁ לוֹ עוֹר בֵּית אֲחִיזָה, מְקַנְּחִין בּוֹ"" (שבת כא, ג)

""אַרְבַּע מִדּוֹת בְּיוֹשְׁבִים לְפְנֵי חֲכָמִים. סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה. סְפוֹג, שֶׁהוּא סוֹפֵג  אֶת הַכֹּל."" (אבות ה, טו)

המילה ספוג אינה עברית ומקורה יוונית spongos והיא חדרה לשפות אחרות ביניהן ערבית משם מגיעה הסופגנייה של עדות המזרח, הספינג'.

עוד על סוגי סופגניות שונות.

בעברית אין את ההגה ג' כמו בערבית לכן המילה נקלטה בעברית המשנאית כספוג. אבל שטיפת הרצפה - ספונג'ה מקורה בלועזית כנראה מהלדינו שבה יש את ההגה הזה כמו בספרדית esponja שהמילה הגיעה אליה מהיוונית בתיווך הלטינית  spongia (ראו הסבר בסנופי).

"

אתרוגים

אתרוג הוא אחד מארבעת המינים שצריכים ליטול בסוכות. בתורה לא כתוב אתרוג אלא פרי עץ הדר.
"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" (ויקרא כג, מ).

מדוע אם כן לא ניתן לצאת ידי חובה בקלמנטינה תפוז או לימון?
סביר להניח שלחג ירצו משהו מיוחד שאין משתמשים בו כל השנה או כל העונה ועדיף גם משהו ששימושו לאכילה הוא רק בבישול או בריבות ולא כתפוז או כלימון.
כך גם פירשו חז"ל והבאים אחריהם את הציווי "פרי עץ הדר".

דיני האתרוג נזכרים במשנה:
"רבי ישמעאל אומר, שלושה הדסים ושתי ערבות ולולב אחד ואתרוג אחד" (סוכה ג,ד)

אתרוג שיש לו ריח וטעם מייצג במדרשים את אלו שיש להם גם מעשים וגם תורה.

מהאתרוג נגזר צבע ששמו בגוון של האתרוג - אתרוגי, תָּרוג או תְּרוג.

אין ספק שאתרוג היה קיים בתקופת בית שני בארץ ישראל יוספוס פלוויוס מספר שרגמו את המלך ינאי באתרוגים והתגובה הוא שלח חיילים שהרגו אלפי אנשים. עדות לכך אולי נמצא בבבלי סוכה מח/ב "...תנו רבנן מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן".

בחפירה ארכאולוגית ברמת רחל נמצא בגן מלכותי שרידי אבקה של אתרוג הודי בטיח מהתקופה הפרסית (הכתבה בעיתון הארץ).

בתקופת ההתנתקות עלה הפועל אתרוג, כלומר שמירה כאתרוג.

אסור שהאתרוג ייפגע וייפסל לכן נוהגים להניח אותו בקופסה מרופדת.

כאשר מאתרגים מישהו אז מגנים עליו מכל משמר.

המונח בהקשר הפוליטי שבו הוא נטבע אומר, שמגנים על אדם בכל מחיר כל עוד הוא מקדם את מטרותיך. לדוגמה: למרות החשדות החמורים נגד שרון נהגו בו כאתרוג כל זמן שדרכו שירתה את דרכם של אותם פוליטיקאים.

אושפיזין ומאושפזים

מה הקשר בין חג הסוכות לבין הקורונה ובים האיסור לארח אנשים שלא מבני ביתך לסוכה.

שבעה אושפיזין מוזמנים על פי המסורת לבקר בסוכה: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה אהרון ודוד.

 

אושפיז נזכר בתלמוד בבלי כמארח:

"לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן" (מגילה כו/א) 
ושם אנו גם מוצאים בעל אכסניה "בעלי אושפיזין"

 

ובמקום אחר אושפיז כאכסניה

"תיפוק ולא תעייל ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך" (מועד קטן ט,ב)

 

המילה מקורה מארמית אבל למעשה היא מלטינית "אורח" hospes.

מכאן המסדר ההוספיטלרי, נזירים שהקימו בתי הארחה לעולי רגל נוצריים וגם טיפלו בחולים. והמקומות האלה הם הוספיס או באנגלית Hospital. הפועל גם מציין הכנסת אורחים באנגלית Hospitality.

 

והנה בעברית חזרנו למונח הלטיני ומי ש"מתארח" בבית חולים הרי הוא מאושפז.

© Ralph Hammann - Wikimedia Commons / CC BY-SA (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0)

 

עברית קשה שפה גם ב-PDF

ניסיתם פעם להעתיק טקסט, פסקאות שלמות ממסמך בפורמט PDF?
אם ניסיתם סביר שלא הייתם מרוצים מהתוצאה התעצבנתם או עבדתם קשה על התיקון.

ניסיון להעביר את המסמך מ-PDF ל- WORD באמצעות תוכנת OCR נידון לכישלון ניסיתי במהלך השנים תוכנות שונות וכולן לא הצליחו להתמודד עם עברית. הטקסט מופיע הפוך, שילוב של אנגלית ועברית משגע אותן, גרפיקה גם מבלבלת אותן יישנן אותיות שמזוהות כאותיות אחרות.

המצב די דומה למה שמתרחש שמנסים להפוך טקסט בתמונה הנה דוגמה באמצעות אתר i2ocr

'יּי ' ןזיזהבּוּו הארץ
אי: כן ”ני י  הןיןייּ

טליה לביא קיןןתה שםרטה הראשון' ידבר אל הקהל הישראלי, אבל ﬠוד
לפני שיצא בארץ, זכה "אפס בירןסי אנוש" לפרסים בפסטיבל טרייבקה
היוקרתי ןברכש להפצה בינלאומית | שירןה ﬠם הבמאית ﬠל אבטלה סמויה,
דייט אלים והומןר שהןר

יְם ן
הגץבביקיןת המשןﬠממןת שכבש] את לב הצופים
האמריקאים

אהבתי יּ הגב יּ יפןחףהּשחפײ 2030 ה 9 >א19

הנה דוגמה להמרת טקסט

ןתכרעהל םיכרדו ןתרטמ ,הדימל תוירואית

הנבה ,הדימל לע םיעיפשמש םינתשמו םינונגנמ לש הכורא המישר ונרקס סרוקב וז הדוקנל דע קלחב .דמלל יאדכ ךיא – הארוה לע הלא םינתשמל שיש תוישעמה תוכלשהל ונסחייתהו ,ןורכיזו ,לשמל( הלאה תועפשהה תא םיריבסמש םייטרואית םילדומ םג םימייק םירקמהמ לודג

.)האלה ןכו ,דוביעה קמוע לדומ ,המכסה תיירואית המ לע ףיסוהל תולוכי ןה המ ?הדימל תוירואית – תופסונ תוירואיתב ךרוצ שי ,ןכ םא ,עודמ ?הכ דע ונדמלש

לאחר הפיכת הטקסט
תיאוריות למידה, מטרתן ודרכים להערכתן
גדול מהמקרים קיימים גם מודלים תיאורטיים שמסבירים את ההשפעות האלה (למשל, וזיכרון, והתייחסנו להשלכות המעשיות שיש למשתנים אלה על הוראה – איך כדאי ללמד. בחלק עד לנקודה זו בקורס סקרנו רשימה ארוכה של מנגנונים ומשתנים שמשפיעים על למידה, הבנה
שלמדנו עד כה? מדוע, אם כן, יש צורך בתיאוריות נוספות – תיאוריות למידה? מה הן יכולות להוסיף על מה תיאוריית הסכמה, מודל עומק העיבוד, וכן הלאה).

השוואה לטקסט שהועתק באמצעות העתק +הדבק

תיאוריות למידה, מטרתן ודרכים להערכתן
עד לנקודה זו בקורס סקרנו רשימה ארוכה של מנגנונים ומשתנים שמשפיעים על למידה, הבנה
וזיכרון, והתייחסנו להשלכות המעשיות שיש למשתנים אלה על הוראה – איך כדאי ללמד. בחלק
גדול מהמקרים קיימים גם מודלים תיאורטיים שמסבירים את ההשפעות האלה )למשל,
תיאוריית הסכמה, מודל עומק העיבוד, וכן הלאה(.
מדוע, אם כן, יש צורך בתיאוריות נוספות – תיאוריות למידה? מה הן יכולות להוסיף על מה
שלמדנו עד כה?

תוצאה זו די זהה למסמך PDF שנשמר כקובץ txt, יש להתחשב בכך שהמסמך נוצר ממסמך Word שנשמר כ- PDF ולכן ייתכן שאין בו בעיות רבות (למרות שכל הקטע המסומן בקו לא הומר בכלל). מסמך שנוצר מתוכנות הוצאה לאור דוגמת אינדזיין לא יעבור באופן פשוט כל כך ולא רק הסוגריים יוצגו לא נכון גם הפיסוק ייצמד למילה שבא לאחר סימן הפיסוק.

כך זה נראה בהעתקה ישירות מ- PDF לכאן:

לפני התחלת נסיעה, קרא את הוראות הפעלה
אלה. הדבר יעזור לך להפיק את מלוא ההנאה
מרכבך ולמנע לסכן את עצמך ואחרים.
מכיוון שאבזור הרכב מבוסס על הזמנת רכישת
הרכב, הציוד ברכבך עשוי להיות שונה בתיאורים
ואיורים מסוימים. גם פריטים של ציוד אופציונלי
מתוארים בהוראות הפעלה אלה, במידה ותרצה
תיאור של הדרך בה הם פועלים.

אך כך זה ייראה בהעתקה למסמך Word כאשר הפיסוק לא נמצא המקום הנכון גם לאחר ניקוי עיצוב:

הפתרון הוא להעביר אותו דרך תוכנית חסרת כל עיצוב פנקס רשימות (Notepad) ומשם להעתיק אותו ל- Word ואז הוא יועתק כמו שהועתק לכאן.

זהו זה ולא אחרת!

לעתים בטקסטים באנגלית נתקלים בצירוף הזה .i.e פעמים רבות מתרגמים מחוסר ידע מתרגמים אותו: לדוגמה, למשל כאילו הוא היה .e.g .

לו רצה הכתובת לכתוב לדוגמה או למשל באנגלית היה כותב .e.g. 

שני הביטויים הם בלטינית .e.g הידוע והמוכר הוא קיצור של exempli gratia - לשם הדוגמה, לצורך הדוגמה. בעוד ש .i.e הוא ביטוי לטיני אחר - id est  - שהוא (או בתרגום עממי "זהו זה")  וחלופותיו העבריות הן כלומר, דהיינו, רוצה לומר (ר"ל).

להגנתם של השוגים גם כמה דוברי אנגלית  שוגים בהניחם שפירושו של.i.e הוא in example ולכן הוא זהה במהותו ל-.e.g. (ראו בוויקיפדיה האנגלית).
בערך זה בוויקיפדיה בהערת שוליים 5 הם נותנים דוגמאות לשימוש באנגלית בריטית ובהן ניתן לראות שיש סימן מסיייע להבחנה בין השניים. הבריטים יפרידו את .e.g  באמצעות פסיק ואת .i.e באמצעות נקודה ופסיק

איש הישר לימין בעיניו יעשה

כאשר פתחתי את הבלוג הגדרתי את התבנית Sand Dollar .תבנית זו הרשומה נמצאת בצד שמאל והעמודה של קישורים בצד ימין.
דא עקא שלא אהבתי את הצבעים ושיניתי אותם מיד הפך בלוגר את היישור של העמודה לצד שמאל. (כאן מגלה Google את התכונה של Microsoft אני יודע טוב יותר מה טוב לך).
גגלתי "עברית בבלוגר" (בלי המרכאות) ומצאתי את ההסבר הזה. ביצעתי ואכן זה עשה משהו טוב הוא יישר את הטקסט בתוך העמודה לימין במקום לשמאל אבל העמודה סירבה לזוז ממקומה.
ופתאום אמרתי לעצמי כיצד העמודה יודעת איפה להיות הרי משהו בקוד חייב לומר לה זאת. לא טעיתי ואכן בקוד של sidebar כתוב left. מה שנשאר לשנות את זה ל right והעמודה הסוררת חוזרת לימין.
בסופו של דבר החלפתי תבנית וכמעט התייאשתי מלשכנע את Google לפעול כמו שאני רוצה. ואז אמרתי הרי גם דוברי אנגלית מעוניינים לעתים בשינוי מיקום העמודה. נראה מה הם אומרים בנידון ואכן מצאתי שאם מחפשים את float ב  main וב sidebar ומוסיפים float: right; העמודות מסתדרות כפי שרציתי.