כי מדרום תיפתח הטובה

 פסטיבל מוזיקה בתחילת החודש הבא (מרץ) נערך תחת השם "כי מדרום תיפתח הטובה". השם הזה נושא משמעות גדולה יותר מתקווה לעתיד כפי שמגדירים המארגנים. (ראו קישור)

"כי מדרום תיפתח הטובה"  הוא שם שיר של להקת פיקוד דרום משנת 1972.

ההשראה לשיר כפי שכותב אורי הייטנר בבלוג שלו:

ההשראה לשיר היא פרק א בירמיהו, פסוקים יא-יד. "וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: מָה-אַתָּה רֹאֶה, יִרְמְיָהוּ? וָאֹמַר: מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי: הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת, כִּי-שֹׁקֵד אֲנִי עַל-דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ. וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר: מָה אַתָּה רֹאֶה? וָאֹמַר: סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה, וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי: מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ".

ירמיהו כאמור מתנבא על ממלכת יהודה שתיחרב ע"י הבבלים שכמובן מגיעים מצפון.

ייתכן שהכותב גם רצה לנגח (קנאת סופרים) את אחת הלהקות הנחשבות בצה"ל שהולידה כוכבים "להקת פיקוד צפון".

עוד על השיר בבלוג הספרנים.

רק חול וחול

 משעבר חג שבועות אין למעשה חגים עד ראש השנה. ישנם מועדים כמו תשעה באב וט"ו באב אבל אלו אינם למעשה חגים.

כלומר בתקופה זו יש הכי הרבה ימי חול.

מהיכן הביטוי חול לימי חול ולחול המועד?

 

הביטוי מופיע כבר בתנ"ך בספר ויקרא י, י "המבדיל בין הקודש ובין החול בין הטמא ובין הטהור." יחזקאל חוזר על כך מספר פעמים ב- כב, כו; מב, כ; מד, כג.

גם בברכת ההבדלה במוצאי שבת אומרים: "המבדיל בין קודש לחול".

 

ישנם עוד שני צירופים שמופיעים בתנ"ך:

בשמואל א, כא, ה-ו מסופר על דוד שמגיע לנוב ומבקש חמישה לחמים והכוהן עונה לו אין "לחם חֹל" רק לחם קודש הוא לחם הפנים המיועד למשכן או בית המקדש.

דוד בתשובתו משתמש בביטוי "דרך חֹל" הדרך שנוהגים בדברים שאינם קדושים.

 

בתקופת התנאים והאמוראים נקבע הביטוי חול המועד וגם חולין שהוא דבר שאינו קדוש ובמשנה יש מסכת שלמה בשם זה. 

מן חולין גזרו את הפועל חלן וממנו הגיע חילוני, אדם שאינו מקיים את  מצוות הדת במלואן או בחלקן.

קיץ וקייטנה

 

לכאורה כל אחד מבין את הקשר בין קיץ וקייטנה, בקיץ יוצאים ל"חופש הגדול" ואז יש קייטנות. מתברר שלקיץ ולקייטנה יש קשר קצת חזק יותר מהעובדה שהקייטנות מתרחשות בקיץ.

 

במילון אבן שושן נמצא שהמילה קיץ באוגריתית (שפה שמית קרובה לעברית) היא קץ, בארמית עתיקה היא כַּיְצָא אבל בארמית מאוחרת היא קַיְטָא ובערבית קַיְטַ` פירושה חם מאוד.

 

כך מהמילה הארמית לקיץ גזרנו את הפועל לקייט - לנפוש.

 

האם העובדה שהקיץ נמצא בסוף השנה אומרת שיש קשר בינו לבין המילה קץ. אין הוכחה לכך, קץ גזור מהשורש ק-צ-ץ.

 

מה שכן אנחנו יודעים שבשבטים הצפוניים (ממלכת ישראל) היו הוגים קיץ כקֵץ.

 

בספר עמוס ח, ב שהתנבא על מלכות ישראל אנחנו מוצאים את הנבואה:

"וַיֹּאמֶר מָה־אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס וָאֹמַר כְּלוּב קָיִץ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי בָּא הַקֵּץ אֶל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל לֹא־אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ."

זה נשמע משחק המילים מוזר, כי המילים קָיִץ וקֵץ בניב היהודאי (הדרומי של יהודה) אינן זהות, אבל בניב הצפוני של ממלכת ישראל עליה מתנבא עמוס שתי המילים זהות (כלומר היגוי המילה זהה בנפרד ובנסמך) (כיווץ דיפתונג (דו-תנועה) מול פירוק דיפתונג).

עוד על הנושא באתר האקדמיה ללשון העברית