תרגום פיקח

"ההבדל בין חכם לפיקח הוא שהחכם יודע לצאת מצרות שפיקח לא היה נכנס אליהן."
ודאי אתם מכירים אמרה זו. מתברר שהיא נכונה גם לעולם התרגום.


הנה לדוגמה רשימה של מתרגם בשם חזי אשר בשבח הצניעות.
מסכים לחלוטין עם העיקרון אבל האירוע שמוזכר בקטע הראשון (תראו איזה נחמד אני לא מכריח אתכם לקרוא את כל המאמר) יש למתרגם אחריות לשגיאה.


המקור: "Britain agrees that the people of the Irish isle, and they alone, will determine the fate of Ireland".

התרגום: "בריטניה מסכימה שאנשי האי האירי, והם לבדם, יקבעו את גורלה של אירלנד". 

בעיתון הופיע: "בריטניה מסכימה שאנשי האיי-אר-איי, והם לבדם, יקבעו את גורלה של אירלנד".

תאמרו אשמת העיתון איזה משכתב זריז התחכם, מה אתה רוצה מהמתרגם.

אתם מכירים את כל האזהרות המופרכות על מוצרים אמריקנים שהפכו כבר ללעג ולשנינה. מקורם בנטייה של בתי משפט בארצות הברית לאשר תביעות מופרכות, כגון פיצוי לאיש שלא הזהירו אותו שאין לייבש חתול במיקרוגל, פיצוי למשפחה שבנה נשרף כי עישן במיטה ונרדם ולא הייתה אזהרה; לכן המוצרים האמריקנים הפכו "morons protected" - חסיני אידיוטים. 

המתרגם היה צריך לחזות זאת. אם היה מחליף אנשי בתושבי השכתוב בעיתון היה נתקל בקשיים או שהיה מחליף באנשי אירלנד או תושבי אירלנד השכתוב לא היה מתבצע.

אין לי כל טענה לתרגום הוא היה מדויק ונכון אבל לא היה חסין אידיוטים. 

לעריכה פנים רבות ואחד מפניה הוא הכרעות של העורך המשקללות את הקורא (במקרה שלנו מגיה).
עיניכם הרואות שעיתונים והוצאות לאור חורגות מכללי האקדמיה, בחלק המקרים מדובר בשל האפשרות שהקורא יתבלבל.

לדוגמה אני כותב מיכל לציון כלי הקיבול אף שזו טעות, אך אני חושש שאם אכתוב כראוי מְכָל מכל אנשים יקראו מִכֹּל בשל העובדה שהמילית כל הנפוצה מאוד בשפה, וכל זאת למרות שהסטייה היא חמורה כי אין שם כלל צירה ובבירור לא צירה מלא.

הוספת טקסט לאיור או תמונה

לא צריך תכנית עריכה גרפית כדי להוסיף כיתוב לתמונה או איור ניתן לעשות זאת באמצעות Power Point ולשמור כתמונה או אם מוספים את התמונה או האיור למסמך ניתן לעשות זאת באמצעות Word.

כאשר מוסיפים תיבת טקסט ברירת המחדל היא שהרקע של תיבת הטקסט הוא לבן ויש לה מסגרת של קו רציף.
את התיבה עם הטקסט יש למקום במקום הרצוי ואם היא מוסתרת, מתפריט של לחיצה ימנית בוחרים להעביר אותה לקדמה.
אבל מה קורה אם אנחנו רוצים כיתוב על התמונה או האיור שצבעו אינו לבן ואנחנו רוצים שיראו את התמונה או האיור שמאחורי התיבה.

כיצד עושים זאת?

אפשרות 1: אנחנו רוצים שיראו את התמונה שתחת תיבת הטקסט ואיננו צריכים להסתיר טקסט אחר.
אנו בוחרים בתפריט לחיצה ימניתעל תיבת הטקסט ובחירה עיצוב תיבת טקסט (מסמך DOC) או עיצוב צורה (מסמך DOCX) ומושכים את הכפתור הזחיח בסרגל השקיפות עד לרמה של 100 אחוזים.

מסמך DOC

מסמך DOCX

לאחר מכן יש לדאוג שגם המסגרת של תיבת הטקסט לא תראה.

במסמך DOC אנו עושים זאת באותה כרטיסייה  באזור קו אנו פותחים את התפריט הנפתח ובוחרים ללא צבע.
במסמך DOCX אנו בוחרים את אפשרות צבע קו בצד ימין ובוחרים באפשרות ללא קו.

מה שאנחנו נראה זה את הטקסט ומתחתיו התמונה כמובן שנוכל לשנות את צבע הגופן, גודלו, סגנונו וכו' כמו בכל טקסט רגיל.

אפשרות 2: על התמונה כתוב משהו שאנו רוצים לכסות אותו. כל עוד אין מדובר ביותר מצבע אחד, נוכל לעשות זאת.

אבל כיצד נדע להתאים את צבע הרקע של התיבה לצבע רקע של התמונה?
כאן נשתמש בתכנה שבאה עם Windows צייר או Paint היא נמצאת בתפריט: התחל>כל התכניות>עזרים (Start >All Programs>Accessories) תעתיקו את התמונה שלכם ותדביקו אותה בצייר (Copy+Paste) בסרגל הכלים ישנו סמל של בוחר צבע (טפי) לחצו עליו ולחצו בנקודה שבה אתה רוצים למקם את תיבת הטקסט.

בתפריט Edit בחרו Edit Colors לחצו בתיבה על לחצן Define Custom Colors בתחתית התיבה תראו ערכים של הצבע שבחרתם קודם. רשמו את ערכי Red, Green, Blue (בקיצור RGB)

את אותם ערכים תכניסו בתיבה דומה ב- Word או ב-Power Point. במסמך DOC בבחירה מהתפריט הנפתח של צבע בקטגוריית מילוי ובחירה צבעים נוספים.

מסמך DOC

במסמך DOCX באמצעות לחיצה על פחית הצבע ובחירת צבעים נוספים.

מסמך DOCX

בתיבה שתפתח בחרו בכרטיסייה התאמה אישית והזינו את הערכים שרשמתם מתכנית צייר.

קיבלתם תיבה שצבעה זהה לצבע התמונה אל תשכחו להוריד את קו המסגרת כמו קודם.

ומה אם יש יותר מצבע אחד?
כאן הבעיה סבוכה יותר אם יש מקום בתמונה שיש בו בדיוק אותם צבעים ואותו מרקם, גוזרים חלק זה ושומרים אותו כתמונה (ניתן לעשות זאת באמצעות Power Point כפי שהסברתי בעבר).

כעת במסמך DOC לחיצה ימנית על תיבת הטקסט ובחירה עיצוב תיבת טקסט  בחרו את הכרטיסייה תמונה לחצו על לחצן בחירת תמונה ובחרו את התמונה של הרקע. 

במסמך DOCX לחיצה ימנית על תיבת הטקסט וביחרו עיצוב צורה בחרו באפשרות מילוי (בצד ימין) ובאפשרות מילוי של תמונה או מרקם נוכל לבחור האם התמונה תהיה מקובץ (במקרה זה התמונה שגזרנו ושמרנו) או לוח (תמונה שהועתקה או נגזרה ושמורה בלוח) או מאוסף התמונות של Office.

של מי הבורות הזאת?

במוסף ממון של גיליון שבת של "ידיעות אחרונות" ישנה פינה "של מי השורה הזאת" שבה מוצגות טעויות ושגיאות שונות הנובעות מטעויות בהקלדה, באיות, בדפוס או סתם בורות.

השבוע 1/4/11 נראה שהמדור עצמו גילה בורות.
הקטע מהמודעה שבחלקו התחתון של המדור מתייחסת לכשרות.

  ושואלים כיצד מוצר יכול להיות כשר לפסח וגם לא כשר לפסח.
עיון בצילום מקרוב מגלה את הסיבה.

למרות שההכשרים חתוכים ניתן לזהות אותם, ההכשר העליון הוא של "בד"צ בית יוסף" הכשר מהודר ספרדי, ההכשר התחתון הוא הכשר רגיל של מועצה דתית מהרבנות הראשית.

כשרות לפסח שונה מכשרות לשאר ימות השנה כיוון שבפסח ההלכה קובעת לחמץ "לא יימצא ולא ייראה" כלומר גם שריד קלוש של חמץ פוסל כשרות. הכשר מהודר כל הידורו בהחמרה ההלכתית. כאשר יש ספק כלשהו בכך שהמוצר יכול אולי להיות בו חמץ (נניח חומר גלם מחו"ל) אז כדי לא להכשיל את הצרכן ההכשר אינו תקף. הסיבה היא שהכשלה בכשרות היא כמו מתן מוצר לא כשר.
בדרך כלל רק לימות השנה נמצא בבד"צים אשכנזים בגלל איסור הקטניות אבל מציאותו כאן אינה אומרת שהמוצר גם כשר וגם לא (סתירה לוגית) כפי שסבר השולח וגם עורך הפינה. ניתן לחיות עם חוסר הבנה בכשרות כמו השולח במיוחד אם אתה לא מקפיד על כשרות אבל מה על עורך הפינה, ממנו אני מצפה לקצת אחריות. המידע הרי זמין כיום לכל דורש ברחבי הרשת ובטח שיש כאלו בעיתון שגם היו יודעים לפתור את הקושיה.

מה פתאום?

ברצוני לכתוב על ספר אהוב מהילדות.
הספר "מה פתאום" של אביטל דפנא שאויר על ידי גלי הוס (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ב, 1972).

מיהו אביטל דפנא?
הסופר - משורר אביטל דפנא ז"ל (1916 - 1980) ידוע בעיקר בזכות בנו רס"ן אהוד דפנא ז"ל. הבן אהוד הונצח על -ידי הסב המשורר והמחנך משה דפנא ז"ל בשיר "למה?" (ידוע בשם "הודי חמודי"), שיר שנשוא השיר לא אהב כלל.
הבן, רס"ן אהוד דפנא ז"ל, נפל במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן בקרבות הבלימה כנגד הסורים ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973). על פועלו זה קיבל אהוד דפנא לאחר מותו את עיטור העוז. (אהוד דפנא באתר יזכור).
אביטל דפנא, חבר מעוז חיים, מצוין גם כעורך רבעון 'מבפנים' של "הקיבוץ המאוחד".

מדובר בסופר ומשורר מחונן אשר כישרונו לא פחות משל אביו משה דפנא.
אני מצטט מאתר חנות הספרים של איתמר:

בשנת 1982 יצאה לאור מהדורה מחודשת של ספר שירי הילדים של המחנך והמשורר משה דפנא (1884 - 1963). במהדורה החדשה שילבה הוצאת "הקיבוץ המאוחד" גם כמה משיריו של אביטל דפנא בנו של משה, שנפטר כמה שנים קודם לכן. אביטל הוא אביו של אהוד דפנא, עליו כתב זבו משה את השיר "למה?". אהוד נפל במלחמת יום הכיפורים, והשיר הפך לשיר זיכרון. שמו של הספר המשותף לאב ולבן, הוא גם השם בו נוהגים כולם לקרוא לשירו של אהוד: 'הודי חמודי'. "הודי חמודי הוא ילד קטן/ גר הוא הרחק שם בעמק בית שאן'

בספר "מַה פִתְאֹם?" חורז אביטל דפנא שירים בהומור רב.
בשיר "הַפִּיל" (עמוד 14) פותח אביטל כך
"הַפִּיל

הִפִּיל
פְּסַנְתֵּר.
וַיִסְתַּתֵּר
וְיַשְׁפִּיל

חִדְקוֹ מִבּוּשָׁה
חֳדָשִׁים שִׁשָּׁה."

אביטל דפנא שולט היטב הן במבנה השורה הן בחריזה ליצירה בעלת שלמות וחיוניות רבה.

ספרי ילדים הם הקשים ביותר לכתיבה. כתיבת ספר ילדים איכותי, בעל ערך ספרותי היא מלאכה קשה ומפרכת. אך כתיבת ספר איכותי מנציחה את דמותו של המשורר - סופר לנצח בלבותיהם של הקוראים, הזוכרים לו חסד נעוריהם.

ביאליק על כל יצירתו הגדולה והמונומנטלית יותר אנשים יכולים לצטט את "נדנדה" (נדנד -נדנד) "פרש" (רוץ בן סוסים) "מקהלת נוגנים" (יוסי בכינור) מאשר "בשל תפוח" "צנח לו זלזל" ואפילו "הכניסיני תחת כנפך".

תאמר לאה גולדברג יאמרו נא בית ישראל  "דירה להשכיר", תאמר שלונסקי  יאמרו "הקוסם מארץ עוץ".

אני אוהב את שירתו של אלתרמן בייחוד את "כוכבים בחוץ" אבל את "זה היה בחנוכה" שלו אני זוכר בעל פה את "עוד חוזר הניגון" לא.

אבל נחזור לאביטל דפנא ולשיר "הַפִּיל" 

הפיל לאחר שורה של אסונות חוזר לעיר וגורם נזק רב עוד יותר מקודם:

"וּמִן הַחֶדֶק - 

אֶל כָּל סֶדֶק
עַל כָּל לוּחַ -
קִלּוּחַ!
וַיַּרְטֵּב
הֵיטֵב
כָּל רְחוֹב בָּעִיר.
וְהֵעִיר,
זָקֵן וְצָעִיר,"

דרכו של אביטל דפנא בבניית השיר בחריזה, במבנה השורה ובשימוש במילים היא קולחת ומשובבת. המילים מתגלגלות להן על הלשון שוטפות שוצפות ויוצאות בקילוח נאה כמו מחדקו של הפיל. תיאור האסון שבו הפיל יוצר שיטפון אדיר ומטביע את העיר נראה משובב נפש, מבדר ומבדח תודות לתיאור הקסום של אביטל.

וברוח זמננו והגשם היורד טיפין טיפין כדאי לציין את השיר "מִכְתָּב דָּחוּף" (עמ' 8)

"מִכְתָּב שָׁלוּחַ
אֶל הַלּוּחַ
הֶחָדָשׁ,
מֻקְדָּשׁ - לְמַר חֶשְׁוָן כָּאן.
הַנִּדּוֹן: גֶּשֶׁם טוֹב,
וְרָטֹב"

דפנא מסיים בתודה על הגשם ובקשירה של סוף השיר לתחילתו בדרכו בשילוב משלב גבוה והומופון. 

"וַאֲנַחְנוּ מַה נֹּאמַר? 

הוֹי, תּוֹדָה, תּוֹדָה לְמָר!
עֲנָנֶיךָ נָא הַתֵּר,

וְהַמְטֵר נָא וְהַמְטֵר.

וְנוֹדֶה מִקֶּרֶב לֵב
עוֹד מְעַט, מְעַט כִּסְלֵו."

השיר שאני אוהב במיוחד בספר זה הוא האחרון "סִפּוּר נוֹרָא מִן הַתּוֹרָה" (עמ' 24 - 29).
השיר מספר את סיפור המבול בחן רב ובהומור רב ובאופן די מדויק (פה שם יש תוספות של המשורר).

המלך המשועמם כְּדָרְלָעֹמֶר 

"הֵחֵל לְשׁוֹטֵט

בְּבְרֵאשִׁית, פֶּרֶק טֵית

וְהִנֵּה -
נִסִּים וְנִפְלָאוֹת!
אֶת מִי עֵינָיו רוֹאוֹת!
הֲלֹא זֶה נֹחַ!
הוּא - הוּא נֹחַ
שֶׁהֶחֱלִיט לִזְנֹחַ
שִׁבְתּוֹ בַּאֲרָרָט"

(עמ' 24)

דפנא מספר את הסיפור בשפה יומיומית אבל לא בוחל גם במילים שאינן שגורות בלשון כגון: רבוא, וגזית. שימו לב כיצד הוא שוזר בלגן עם יורה ועם שמות ארצות מקראיות באופן קולח:

וְהָאֵל בְּעֵדֶן-גַּן
לֹא סוֹבֵל שׁוּם בַּלַּגַּן:
מַה קוֹרָה מַלְאַךְ תּוֹרָן?"
"בְּשִׁנְעָר אוֹ בְּחָרָן,
שֵׁם וְחָם אוּלַי גַּם יֶפֶת
מַרְתִּיחִים יוֹרָה שֶׁל זֶפֶת,

(עמ' 26) 

דפנא משתמש באוצר מילים עשיר ושואב מלעז, מסלנג ומהתנ"ך ללא כל חת ליצירה הדוברת שפה מדוברת, אך יחד עם זאת בהיותה עוסקת בסיפור מקראי בעלת נופך מקראי. 

"דַּי מַסְפִּיק!" רָגַז אָז אַלְלַה,
"אֲפַטֵר אוֹתְךָ! גֶּשׁ - הָלְאָה!
נֹחַ? - אֵיזֶה מְחֻצָּף!
הֲשָׁכַח כְּבָר אֵיךְ הוּא צָף
עַל הַמַּיִם בַּמַּבּוּל?
אֵיךְ שִׁגֵּר יוֹנִים בְּלִי בּוּל..."
(עמ' 26)

סופו של השיר - סיפור ממחיש את איכותה של היצירה, המחיה אנשים מקראיים ואף את אלוהים בכבודו ובעצמו אל מול עינינו, באופן המעלה בת צחוק על שפתינו לשמע גרסת אביטל דפנא לסיפור המקראי של בניית מגדל בבל. גם הניקוד היצירתי לעתים אינו פוגע באיכותה של היצירה.

כְּדָרְלָעֹמֶר הַמְּנַהֵל,

כַּמּוּבָן קְצָת הִתְבַּהֵל -
חִישׁ טִפֵּס עַל סֶלַע רָם
וְצָעַק: הַס! טָרָרָם!
וְנָאַם
אֶל כָּל הָעָם
בִּשְׂפָתוֹ, שְׂפַת  בְּרֵאשִׁית...
- אֵיזוֹ מִין שָׂפָה טִפְּשִׁית
- לֹא עִבְרִית וְלֹא כּוּשִית!
יֶפֶת אָז פָּנָה אֶל  שֵׁם.
שֵׁם אָמַר: אַתָּה אָשֵׁם!
חָם מִלְמֵל: תּוֹדָה תֵּן עוֹד.
נֹחַ הִשְתּוֹמֵם מְאֹד... 

וְדִבְּרוּ שִׁבְעִים לָשׁוֹן.
אֱלֹהִים הָלַךְ לִישׁוֹן...

(עמ' 28)

איך אומרים קשקשן בספרדית?

בעכבר העיר פורסמה כתבה על האח הגדול (הנה כאן) ויש בה את הקטע הזה בסוף הכתבה:

מעניין שהחליטו שזה השיר שהדיירים יצטרכו לבצע, מה לא בסדר עם Eres Tu, שהביא לספרד את הניצחון ונחשב לאחד השירים האהובים של כל הזמנים? (הדגשה שלי)

ועכשיו תקראו מה שכתוב בוויקיפדיה:

 This song was chosen as Spain's entry in the 1973 Eurovision Song Contest. After the song reached the second place in the contest, it was released as a single.

כיוון שהכותב הוא לא שמעון פרס (שהוא היחיד שמקום שני עבורו הוא ניצחון) אז השיר הנ"ל לא זכה במקום הראשון.
ולא פלא שזה נמצא בתחתית הכתבה כי הכתב הוא קשקשן

ובינתיים בזמן שכתבתי את הכתבה אתם זוכים לראות את נפלאות האינטרנט המילה כמעט נוספה וכעת זה "כמעט הביא לספרד את הניצחון."

עריכת תמונות פשוטה

רבים אינם יודעים אבל בחבילה החדשה של Office 2010 אחד השיפורים הוא אפשרויות משופרות לעריכת תמונות שהוכנסו במסמך. בנוסף לאפשרויות הרגילות שהיו קיימות פעם יש לנו אפשרויות שנמצאות בתוכניות לעריכת תמונה שינוי בהירות, חדות, צבע ואפקטים שונים אבל אחת התוספות החשובות היא הסרת רקע.
ניתן להסיר את הרקע של התמונה ולהשאיר רק את  הפריט המרכזי.

ומה החשיבות בכך?
שאנו יכולים לשמור את התמונה מאוחר יותר כתמונה ויצרנו תמונה שבה הוסר הרקע.
יותר מכך אנחנו יכולים ליצור תמונה חדשה מצירוף של חלקים מתמונה אחת או חלקים ממספר תמונות ולמקם את החלקים זה מאחורי זה.
התוכנית הטובה ביותר לביצוע זאת מלבד תוכנית לעריכת תמונות היא Power Point, שהיא חלק מהחבילה הבסיסית ביותר של Office 2010.
הסיבה ש Power Point היא הטובה ביותר היא שכיוון שהיא תוכנית מצגות הבנויה על שיטה של תיבות: תיבות טקסט, תמונות ואובייקטים. ניתן "לשחק" איתם ולהביא אותם לחזית או לאחור.

לדוגמה יש לי בלוג בתפוז שאת תמונת הכותרת שלו יצרתי בעזרת Power Point.
תמונת הכותרת בנויה מתיבת טקסט עם שם הבלוג שהובאה לחזית (קידמה) וכן מחלקים מתמונה זו (פרסומת ישנה של מחשב מק):

חלק מהתמונה משמש כרקע וכן שני שימפנזים: זה שבחזית התמונה המביט במחשב, וזה שמכסה את עיניו. אלו נגזרו מהתמונה הוסר הרקע שמאחוריהם והם הושמו בחזית מעל קטע התמונה ששימש כרקע. לאחר מכן שמרתי את השקופית כתמונה ובעזרת תוכנית לעריכת תמונות חתכתי והקטנתי לגודל הרצוי.
ניתן לצרף שתי תמונות זו ליד זו לבחור את שתיהן (מקש SHIFT) ולבחור שמור כתמונה ויש לנו תמונה אחת המורכבת משתי תמונות. כאמור Power Point נמצאת בכל החבילות של Office 2010 ולכן היא מהווה חלופה טובה לתוכנות עריכת תמונה אם אין צורך במשהו מסובך.

מגיה לא מגיה

איני יודע מה עובר על "ידיעות אחרונות" ועל המקומון שלה "ידיעות השרון" בשנה האחרונה מצאתי שורה של בעיות בעריכה ובהגהה.

נתחיל בעיתון האם "ידיעות אחרונות" המודעה שבכפולת העמודים בפתיחת מוסף 7 ימים 15 באוקטובר (15.10.10)

PM3 היא טעות הקלדה אבל מיד אחריה יש "ספיקר גבוה במיוחד". לא מובן איך מגדירים גבוה במיוחד במכשירים שנכנסים בכף יד. המילה העברית דיבורית נפוצה יותר בשימוש ולבסוף כל המשפט חסר משמעות. בהתחשב בכך שיש מקום מוגבל לטקסט "דיבורית בעוצמה גבוהה במיוחד" היא לדעתי האפשרות הטובה ביותר.

זו לא הפעם הראשונה שיש טעות במוסף 7 ימים ב- 1 באוקטובר (1.10.10) שבועיים לפני כן הופיעה בעמוד 27 המסגרת זאת, או כפי שמכונה בעיתונות בוקסה.

המשותף לשתי הטעויות שתיהן משלבות תמונות ולכן מצריכות עבודה גרפית ושתיהן לא נבדקו.
זו שבכתבה מציגה את איכות ההגהה בעיתון באור לא מחמיא אבל השנייה היא חמורה יותר מבחינת העיתון, כי פרנסתו באה בראש ובראשונה מהמפרסמים לפחות במטה לחמם הם היו צריכים להקפיד בהגהה.

15 באוקטובר כנראה היה שבוע קשה בידיעות כי במוסף השבת עמוד 9 אנו מוצאים טבלה של סקר (ניחשתם שוב עבודה גרפית) ויש כאן בעיה לוגית שאינה באשמת מחלקת הגרפיקה אלא בנתונים שנמסרו.

יש לנו כאן קטגוריות של נשאלים: חילוניים, דתיים, חרדים, עולים ויהודים. מהבנתי את הסקר הוא נעשה בקרב הציבור היהודי, הרי הקטגוריות חרדים ועולים ברור שאינן תקפות לערבים. כיצד אם כן יש עמודה של יהודים אם כל הנשאלים הם יהודים (מבלי לפשפש בציציותיהם). העמודה הייתה צריכה להיות סה"כ, כללי, כולל, ממוצע ולא יהודים מכיוון שאין נשאלים שאינם יהודים.

ומידיעות ל"ידיעות השרון" שזו לא הפעם הראשונה שאני מגלה אצלם טעויות. בתאריך 5 בנובמבר (5.11.10) סעמוד 39 בכתבה על משפט באישום כנגד אביה של בר רפאלי על תקיפת שני צלמים שובש פעם אחת שמו של אחד הצלמים למרות שבשאר הפעמים הוא מאוית נכון.

כאשר סיימנו אם הטעויות אנו יכולים לעבור לתכונה מגונה בעיתונות הישראלית, שימוש בהודעות דובר ויחצנות כבסיס לכתבה. במקומון "העיר השרון" עמוד 30 (5.11.10) אנו מוצאים את הידיעה הבאה:

שיתוף בגיזום

חבר מועצת העיר רעננה ויו"ר הוועדה העירונית בנושאי גינון ומים, דן ברוך, המליץ השבוע לראש העירייה, למנכ"ל העירייה ולראש אגף חזות העיר לגזום את העצים לקראת החורף בשיתוף עם חברת החשמל. דן ברוך: "בשיחה שקיימתי עם מנכ"ל העירייה המלצתי בפניו לבצע את הגיזומים בפיקוח מחלקת הגנים של העירייה, ועיריית רעננה אוספת ומפנה את הגזם מהרחוב, על כך תודתי למנכ"ל העירייה שקיבל את הצעתי".

מדהים שעל ידיעה כזאת שברור מתוכנה שהיא הועברה על ידי דן ברוך או אנשיו יש חתימה של כתבת. מדהים עוד יותר שאף אחת מהתשבוחות שדן ברוך מחלק לעצמו אינה נכונה. מה שאני ראיתי במו עיניי היה לא יותר מטבח של כל צמרת העץ והשארתו עירום ועריה.