מהי בקרת איכות?

יש אנשים שתוהים מה זו בקרת איכות בכל הנוגע לתכנים?
מה מסובך בזה? לשם מה צריך מישהו כזה?

צריך מישהו כזה כדי שהתוכן ייראה מקצועי.
כאשר מוצג תוכן באופן טוב ומקצועי, הדבר מעניק אמינות וביטחון ביכולת של האדם, העסק או האתר. כאשר מדובר בעסק קטן הדבר נכון שבעתיים. העסק הקטן אינו יכול להסתמך על המוניטין שלו כי אין לו כזה; הוא מנסה ליצור אותו.

אין טוב יותר ממראה עיניים. הגעתי לקישור המסביר על המודעות שמופיעות בצדי הדף בפייסבוק. הדף תורגם לעברית אבל מישהו לא טרח לעשות בקרת איכות ולהתאים אותה לעברית באופן מלא.

שימו לב, פייסבוק עשתה כאן משהו קל היא תרגמה את הטקסט הציבה אותו במקום הנכון מימין לשמאל כך שמספרים מסודרים בסדר עולה לצד שמאל לפי כיוון הטקסט העברי, אבל ראו מה קרה לחצים הם נשארו באותו סדר של האנגלית. הם מתארים תנועה מ 3 ל-2 ל-1 כי באנגלית התיבות היו מסודרות משמאל לימין. החצים אינן באותה שכבה (Layer) של התיבות אבל זה עדיין בעיה פתירה לכל מבצע גרפי מיומן. כמו כן הביטו על המספרים 2 ו-3 הם נמצאים על גבי עיגול אבל 1 נמצא על עיגול שקצותיו העליונות והתחתונות קטומות.

ואתם יכולים להיווכח שהדבר קרה כאשר סידרו את הטקסט העברי כי בעמוד באנגלית אותן בעיות אינן קיימות.

העמוד בפייסבוק

אז פייסבוק היא חברה גדולה בעלת מוניטין וציבור של מיליוני משתמשים היא יכולה להרשות לעצמה לעשות טעות, בעיקר בעברית שהיא שפה שמספר המשתמשים בה זניח בהשוואה לעולם אבל כאשר מדובר בעסק קטן הרושם עלול להיות רע מאוד.

טופס הערכה לאתר

היום רבים מסתמכים על הכתוב באינטרנט, ילדים כבר לא פותחים ספר, אלא פותחים Google.
עם כל הכבוד ל-Google הוא מנוע חיפוש והמידע שהוא נותן לגבי האתר הוא מועט ולעתים רבות מקורו בבעל האתר.
(האזהרות היחידות הם על אתרי הונאות דיוג [פישינג]).

ישנם אתרים רבים המציגים דעה במחלוקת או דעה שאינה מקובלת, למשל אתרים המציגים תכני שטנה, גזענות או הסתה. רבים מהם ישתמשו ב"גניבת עין" כלומר יתחזו בעיצובם לאתר לגיטימי או אף יתנו את הרושם הראשוני של הדעה המנוגדת ובכך ימשכו את הגולש להיחשף לתוכן, ששם הם יציגו את משנתם.

רבים מהם באמצעות טכניקות קידום אתרים (SEO) יהיו רשומים בראש תוצאות החיפוש. מה שכידוע מגדיל את האפשרות שייכנסו אליהם ולכן מגדיל את מספר אלו שייפלו בפח.

לכן בארצות הברית במספר מוסדות השכלה גבוהה יצרו לסטודנטים טופס להערכת אתרים כדי שיוכלו לאמוד את דיוקו ומהימנותו של המידע שמפורסם שם.

מצורף כאן קישור לטופס שיצרתי על בסיס אחד מהטפסים האלו.

מגיה לא מגיע

הנה דוגמה כיצד לא מגיהים.
ההימור שלי שמישהו עשה שגיאת הקלדה קנסס (במקום קנזס). ככלות הכול מקש סמ"ך נמצא ליד מקש זי"ן המגיה ראה שני סמכים וקוף אז שינה לטקסס. או שנכתב באמת טקסס, כי זו מדינה ידועה יותר מקנזס (שגיאה פרוידיאנית).
אבל מדוע לא שמו לב שכתוב פעמיים קנזס ופעם אחת טופיקה (בירת מדינת קנזס).
גם מבט בוויקיפדיה האנגלית יגלה שהאדם בתמונה הוא מושל קנזס.

כיצד להוסיף סמל מותאם לבלוג

בכרטיסיות של דפדפנים (לשוניות בפיירפוקס) ובשורת הכתובת (פיירפוקס ואספלורר) רואים סמליל קטן, לוגו של האתר.
מתברר שאין זה קשה כלל ליצור אחד כזה. הביטו בבלוג זה וראו שהסמליל שלו אינו הסמליל הרגיל של אתר בלוגר.

ראשית בוחרים תמונה שתעמוד בהקטנה, כלומר יהיה ברור מה נראה בה גם לאחר הקטנה לגודל ל 16X16 פיקסל (או 32X32 פיקסל). ניתן לעשות זאת באמצעות אתרים דוגמת:
   favicon Generator & Gallery
Icon Maker
(יש לשים לב שהתמונה לא תחרוג מהגודל המרבי שמצוין באתר)
את התמונה המוגמרת תוכלו לשמור במחשב ומאוחר יותר להעלות לאתר או לבלוג.
את התמונה עדיף לשמור בשם fav.ico  (או לשנות לה את השם לשם זה) כי הדפדפן יזהה אותו באופן אוטומטי.

בבלוגר זה נעשה באמצעות אפשרות פריסה. בצד שמאל (בלוג בעברית) רואים תיבה שנקראת סמל אהוב.

לוחצים על ערוך בתיבה הזו ונפתחת אפשרות להעלות סמל אהוב (favicon) העלו את הסמל שיצרתם קודם  שמרו את השינויים והוא יופיע באתר.

למי שיש אתר במסגרת אתרי Google Sites צריך לגשת לניהול האתר (manage site) ולהעלות את הסמל כצרופה (attachment) לרמה העליונה (top level) - יש לבדוק שהאפשרות הזו נבחרה.

מה אם אין לי את האתרים האלו?

כאן המצב מסובך קצת וצריך להבין ב HTML או בגיליונות עיצוב של האתר CSS.

ראו באתר כאן או כאן

להעתיק להעתיק להעתיק!

לא אני לא מעודד פלגיאט.
אני גם לא מעודד הפרה של זכויות יוצרים.

רציתי לומר שאם אתם רואים רעיון טוב אצל מישהו תעתיקו אותו.
לדוגמה ראיתם מישהו שיש לו חתימה מקורית לדוא"ל תעשו משהו בסגנון הזה.
בראש האתר החלפתי את הסמליל (לוגו) של Blooger בלוגו שלי (על כך ברשימה הבאה).
ראיתי את זה אצל אחרים, מצא חן בעיני, חיפשתי באינטרנט כיצד עושים זאת ועשיתי.

תלמדו מגדולים סטיב גובס ראה את העכבר במעבדות זירוקס ואימץ אותו. מיקרוסופט חיקתה את הממשק הגרפי של המק. פייסבוק ראתה את מאפיין המעגלים אצל גוגל פלוס אז היא הכניסה מרכיב דומה אצלה.

ולא זה לא יביא לעולם לזהות כזאת  שכולם ייראו אותו דבר. ככלות הכול לא כולם עוסקים באותו מקצוע.
אם העירייה מחליטה שכל בעלי המלאכה יעשו שלט בתבנית זהה, אז השען ישים שעון בשלט, הצורף יהלום, הנגר מסור והמוהל נעל (מה רציתם שישים בשלט?) .

קטילה חיובית

כעורך מרגיזות אותי שגיאות במיוחד כאלו שבאות מטיפשות לא מחוסר ידע.
בשנה האחרונה מצאתי טעויות ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום". עיתונים אלו בשונה ממקומונים יש להם היומרה להיות העיתונים המובילים במדינה. עם יומרה כזאת צריך להציג קבלות.

בתאריך 18 באוקטובר 2011 פורסמה ב"ישראל היום" כתבה על מכירת "מכתשים אגן" ל"כימצ'יינה" (עמוד 22). בפתיחת הכתבה מתואר תחום פעולותה של "מכתשים אגן" (לנוחיות הקריאה הגדלתי את המקור). תחום הפעילות מתואר כאגרוכימיה (הגנה על הצומח).

ראשית תרגום לא נכון: כימיה כולנו יודעים מהי המדע העוסק בחקר חומרים, אגרו ביוונית שדה, כמו אגרונום - המומחה לחקלאות. הגנה על הצומח זה לא. הכתב ניזון או מוויקיפדיה או מהאתר של מכתשים שמפרסמת שהיא מייצרת תכשירים להגנה על הצומח. מדוע? כי הדברה שהוא התחום העיקרי שלה, לא נשמע טוב אז החליפו אותו בהגנה. הכתב לא צריך לקחת את דברי החברה כאילו הם אורים ותומים. הרי באנגלית החברה מתארת את תחום הפעולה "crop protection solutions" - פתרונות הגנת יבולים/תבואה.

לאחר מכן מתואר בפירוט המוצרים שמייצרת החברה: קוטלי עשבים, קוטלי חרקים וקוטלי פטריות.

האם עשב ופטרייה אינם צומח?!

הכתבה במלואה

אידיוט אחרונות?

הלצה ידועה משחקת על הקרבה הפונטית בין ידיעות לאידיוט. אבל שקראתי את ההספד על סטיב ג'ובס במוסף ממון מיום 7/10/2011 נשאר לי לתהות האם ההלצה צודקת לפחות במה שקשור לעריכה ולהגהה.

הנה קטע שגוי ראשון:

ב-iMac  לא היה כונן תקליטונים, בלעז דיסקט, החלטה בדיעבד נבונה לאור העובדה שהנפח שלו היה 1.44 מ"ב ובדגמים מתקדמים 4 מ"ב, לכל הדעות נפח אבסורדי כיום. שגיאת כתיב או הקלדה, חוסר הקפדה על פרטים או חוסר ידע? אני מהמר על שתי האחרונות. מדוע? ראשית מי זוכר מה זה תקליטון וגם דיסקט זכור במעורפל מהביטוי "להחליף דיסקט". שנית, כי בשורה הבאה רשום "כונן דיסקים". דיסק באנגלית הוא הארד דיסק (כונן קשיח או דיסק קשיח) או  תקליטור CD או DVD. ב-iMac בהחלט יש כונן קשיח עד היום כמו בכל מחשב. הכוונה הייתה לכונן תקליטורים וההוכחה שבשורות הבאות נאמר שכונן התקליטורים הוסר לאחר מכן.

תקליטון - דיסקט

הטעות של תקליטורים במקום תקליטונים גרמה לכך שכתבו כונן דיסקים מוטציה שאינה קיימת כי אם כבר התחלת בעברית מדוע לא תמשיך בו כונן תקליטורים/קשיח/תקליטונים....

אבל יש עוד טעות בקטע והיא טעות תכנית שהיא גם בעיית עריכה. האם כונן התקליטורים הוסר מהמק? כיום אפל מייצרת מספר סוגים של מק: Mac Pro, iMac, Mac mini, MacBook Pro, MacBook Air, בחלקם בשל הרצון להוריד ממשקלם ובשל גודלם אין כונן תקליטורים (iMac, Mac mini, MacBook Air) אך בחלקם (Mac Pro,  MacBook Pro) בהחלט יש צורב DVD שהוא כפי שנאמר כונן תקליטורים לכל דבר כיוון שהוא גם מנגן תקליטורי CD ו-DVD. ראו מפרט טכני באתר אפל או באתר המשווקת בארץ.

ואם זה לא הספיק הם הוסיפו על כך בשגיאה נוספת

ממש לא נכון!
הכוונה כאן כנראה לדיסקמנים - נגני תקליטורים ניידים. למעשה בשוק אכן היו נגנים לא מרשימים אבל הנפוץ מכולם היה דיסק און קי מעובה בעל לחצנים ומסך קטנטן. נגנים אלו היו זולים והם היו בעל זיכרון FLASH היו אחרים בעלי דיסק קשיח ועד היום איפוד קלאסיק הוא בעל דיסק קשיח.

נגן MP3

ייתכן שהטעויות החלו מכך שנתנו את הכתיבה לכתבת (שני שמות משפחה מרמזים על זה) שלא מבינה לגמרי את הנושא והיא טעתה. אבל אחריותו של העורך לא רק לתת את הכתיבה לכתב שמבין בנושא, אך גם לדאוג שינכשו את השגיאות בין אם הם נבעו משגיאה של השמטת אות או בשל חוסר הבנה. ובכלל אם אתה משתמש בלועזית אמור דיסקמן לא נגן דיסקים.

תרגום פיקח

"ההבדל בין חכם לפיקח הוא שהחכם יודע לצאת מצרות שפיקח לא היה נכנס אליהן."
ודאי אתם מכירים אמרה זו. מתברר שהיא נכונה גם לעולם התרגום.


הנה לדוגמה רשימה של מתרגם בשם חזי אשר בשבח הצניעות.
מסכים לחלוטין עם העיקרון אבל האירוע שמוזכר בקטע הראשון (תראו איזה נחמד אני לא מכריח אתכם לקרוא את כל המאמר) יש למתרגם אחריות לשגיאה.


המקור: "Britain agrees that the people of the Irish isle, and they alone, will determine the fate of Ireland".

התרגום: "בריטניה מסכימה שאנשי האי האירי, והם לבדם, יקבעו את גורלה של אירלנד". 

בעיתון הופיע: "בריטניה מסכימה שאנשי האיי-אר-איי, והם לבדם, יקבעו את גורלה של אירלנד".

תאמרו אשמת העיתון איזה משכתב זריז התחכם, מה אתה רוצה מהמתרגם.

אתם מכירים את כל האזהרות המופרכות על מוצרים אמריקנים שהפכו כבר ללעג ולשנינה. מקורם בנטייה של בתי משפט בארצות הברית לאשר תביעות מופרכות, כגון פיצוי לאיש שלא הזהירו אותו שאין לייבש חתול במיקרוגל, פיצוי למשפחה שבנה נשרף כי עישן במיטה ונרדם ולא הייתה אזהרה; לכן המוצרים האמריקנים הפכו "morons protected" - חסיני אידיוטים. 

המתרגם היה צריך לחזות זאת. אם היה מחליף אנשי בתושבי השכתוב בעיתון היה נתקל בקשיים או שהיה מחליף באנשי אירלנד או תושבי אירלנד השכתוב לא היה מתבצע.

אין לי כל טענה לתרגום הוא היה מדויק ונכון אבל לא היה חסין אידיוטים. 

לעריכה פנים רבות ואחד מפניה הוא הכרעות של העורך המשקללות את הקורא (במקרה שלנו מגיה).
עיניכם הרואות שעיתונים והוצאות לאור חורגות מכללי האקדמיה, בחלק המקרים מדובר בשל האפשרות שהקורא יתבלבל.

לדוגמה אני כותב מיכל לציון כלי הקיבול אף שזו טעות, אך אני חושש שאם אכתוב כראוי מְכָל מכל אנשים יקראו מִכֹּל בשל העובדה שהמילית כל הנפוצה מאוד בשפה, וכל זאת למרות שהסטייה היא חמורה כי אין שם כלל צירה ובבירור לא צירה מלא.

הוספת טקסט לאיור או תמונה

לא צריך תכנית עריכה גרפית כדי להוסיף כיתוב לתמונה או איור ניתן לעשות זאת באמצעות Power Point ולשמור כתמונה או אם מוספים את התמונה או האיור למסמך ניתן לעשות זאת באמצעות Word.

כאשר מוסיפים תיבת טקסט ברירת המחדל היא שהרקע של תיבת הטקסט הוא לבן ויש לה מסגרת של קו רציף.
את התיבה עם הטקסט יש למקום במקום הרצוי ואם היא מוסתרת, מתפריט של לחיצה ימנית בוחרים להעביר אותה לקדמה.
אבל מה קורה אם אנחנו רוצים כיתוב על התמונה או האיור שצבעו אינו לבן ואנחנו רוצים שיראו את התמונה או האיור שמאחורי התיבה.

כיצד עושים זאת?

אפשרות 1: אנחנו רוצים שיראו את התמונה שתחת תיבת הטקסט ואיננו צריכים להסתיר טקסט אחר.
אנו בוחרים בתפריט לחיצה ימניתעל תיבת הטקסט ובחירה עיצוב תיבת טקסט (מסמך DOC) או עיצוב צורה (מסמך DOCX) ומושכים את הכפתור הזחיח בסרגל השקיפות עד לרמה של 100 אחוזים.

מסמך DOC

מסמך DOCX

לאחר מכן יש לדאוג שגם המסגרת של תיבת הטקסט לא תראה.

במסמך DOC אנו עושים זאת באותה כרטיסייה  באזור קו אנו פותחים את התפריט הנפתח ובוחרים ללא צבע.
במסמך DOCX אנו בוחרים את אפשרות צבע קו בצד ימין ובוחרים באפשרות ללא קו.

מה שאנחנו נראה זה את הטקסט ומתחתיו התמונה כמובן שנוכל לשנות את צבע הגופן, גודלו, סגנונו וכו' כמו בכל טקסט רגיל.

אפשרות 2: על התמונה כתוב משהו שאנו רוצים לכסות אותו. כל עוד אין מדובר ביותר מצבע אחד, נוכל לעשות זאת.

אבל כיצד נדע להתאים את צבע הרקע של התיבה לצבע רקע של התמונה?
כאן נשתמש בתכנה שבאה עם Windows צייר או Paint היא נמצאת בתפריט: התחל>כל התכניות>עזרים (Start >All Programs>Accessories) תעתיקו את התמונה שלכם ותדביקו אותה בצייר (Copy+Paste) בסרגל הכלים ישנו סמל של בוחר צבע (טפי) לחצו עליו ולחצו בנקודה שבה אתה רוצים למקם את תיבת הטקסט.

בתפריט Edit בחרו Edit Colors לחצו בתיבה על לחצן Define Custom Colors בתחתית התיבה תראו ערכים של הצבע שבחרתם קודם. רשמו את ערכי Red, Green, Blue (בקיצור RGB)

את אותם ערכים תכניסו בתיבה דומה ב- Word או ב-Power Point. במסמך DOC בבחירה מהתפריט הנפתח של צבע בקטגוריית מילוי ובחירה צבעים נוספים.

מסמך DOC

במסמך DOCX באמצעות לחיצה על פחית הצבע ובחירת צבעים נוספים.

מסמך DOCX

בתיבה שתפתח בחרו בכרטיסייה התאמה אישית והזינו את הערכים שרשמתם מתכנית צייר.

קיבלתם תיבה שצבעה זהה לצבע התמונה אל תשכחו להוריד את קו המסגרת כמו קודם.

ומה אם יש יותר מצבע אחד?
כאן הבעיה סבוכה יותר אם יש מקום בתמונה שיש בו בדיוק אותם צבעים ואותו מרקם, גוזרים חלק זה ושומרים אותו כתמונה (ניתן לעשות זאת באמצעות Power Point כפי שהסברתי בעבר).

כעת במסמך DOC לחיצה ימנית על תיבת הטקסט ובחירה עיצוב תיבת טקסט  בחרו את הכרטיסייה תמונה לחצו על לחצן בחירת תמונה ובחרו את התמונה של הרקע. 

במסמך DOCX לחיצה ימנית על תיבת הטקסט וביחרו עיצוב צורה בחרו באפשרות מילוי (בצד ימין) ובאפשרות מילוי של תמונה או מרקם נוכל לבחור האם התמונה תהיה מקובץ (במקרה זה התמונה שגזרנו ושמרנו) או לוח (תמונה שהועתקה או נגזרה ושמורה בלוח) או מאוסף התמונות של Office.

של מי הבורות הזאת?

במוסף ממון של גיליון שבת של "ידיעות אחרונות" ישנה פינה "של מי השורה הזאת" שבה מוצגות טעויות ושגיאות שונות הנובעות מטעויות בהקלדה, באיות, בדפוס או סתם בורות.

השבוע 1/4/11 נראה שהמדור עצמו גילה בורות.
הקטע מהמודעה שבחלקו התחתון של המדור מתייחסת לכשרות.

  ושואלים כיצד מוצר יכול להיות כשר לפסח וגם לא כשר לפסח.
עיון בצילום מקרוב מגלה את הסיבה.

למרות שההכשרים חתוכים ניתן לזהות אותם, ההכשר העליון הוא של "בד"צ בית יוסף" הכשר מהודר ספרדי, ההכשר התחתון הוא הכשר רגיל של מועצה דתית מהרבנות הראשית.

כשרות לפסח שונה מכשרות לשאר ימות השנה כיוון שבפסח ההלכה קובעת לחמץ "לא יימצא ולא ייראה" כלומר גם שריד קלוש של חמץ פוסל כשרות. הכשר מהודר כל הידורו בהחמרה ההלכתית. כאשר יש ספק כלשהו בכך שהמוצר יכול אולי להיות בו חמץ (נניח חומר גלם מחו"ל) אז כדי לא להכשיל את הצרכן ההכשר אינו תקף. הסיבה היא שהכשלה בכשרות היא כמו מתן מוצר לא כשר.
בדרך כלל רק לימות השנה נמצא בבד"צים אשכנזים בגלל איסור הקטניות אבל מציאותו כאן אינה אומרת שהמוצר גם כשר וגם לא (סתירה לוגית) כפי שסבר השולח וגם עורך הפינה. ניתן לחיות עם חוסר הבנה בכשרות כמו השולח במיוחד אם אתה לא מקפיד על כשרות אבל מה על עורך הפינה, ממנו אני מצפה לקצת אחריות. המידע הרי זמין כיום לכל דורש ברחבי הרשת ובטח שיש כאלו בעיתון שגם היו יודעים לפתור את הקושיה.

מה פתאום?

ברצוני לכתוב על ספר אהוב מהילדות.
הספר "מה פתאום" של אביטל דפנא שאויר על ידי גלי הוס (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ב, 1972).

מיהו אביטל דפנא?
הסופר - משורר אביטל דפנא ז"ל (1916 - 1980) ידוע בעיקר בזכות בנו רס"ן אהוד דפנא ז"ל. הבן אהוד הונצח על -ידי הסב המשורר והמחנך משה דפנא ז"ל בשיר "למה?" (ידוע בשם "הודי חמודי"), שיר שנשוא השיר לא אהב כלל.
הבן, רס"ן אהוד דפנא ז"ל, נפל במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן בקרבות הבלימה כנגד הסורים ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973). על פועלו זה קיבל אהוד דפנא לאחר מותו את עיטור העוז. (אהוד דפנא באתר יזכור).
אביטל דפנא, חבר מעוז חיים, מצוין גם כעורך רבעון 'מבפנים' של "הקיבוץ המאוחד".

מדובר בסופר ומשורר מחונן אשר כישרונו לא פחות משל אביו משה דפנא.
אני מצטט מאתר חנות הספרים של איתמר:

בשנת 1982 יצאה לאור מהדורה מחודשת של ספר שירי הילדים של המחנך והמשורר משה דפנא (1884 - 1963). במהדורה החדשה שילבה הוצאת "הקיבוץ המאוחד" גם כמה משיריו של אביטל דפנא בנו של משה, שנפטר כמה שנים קודם לכן. אביטל הוא אביו של אהוד דפנא, עליו כתב זבו משה את השיר "למה?". אהוד נפל במלחמת יום הכיפורים, והשיר הפך לשיר זיכרון. שמו של הספר המשותף לאב ולבן, הוא גם השם בו נוהגים כולם לקרוא לשירו של אהוד: 'הודי חמודי'. "הודי חמודי הוא ילד קטן/ גר הוא הרחק שם בעמק בית שאן'

בספר "מַה פִתְאֹם?" חורז אביטל דפנא שירים בהומור רב.
בשיר "הַפִּיל" (עמוד 14) פותח אביטל כך
"הַפִּיל

הִפִּיל
פְּסַנְתֵּר.
וַיִסְתַּתֵּר
וְיַשְׁפִּיל

חִדְקוֹ מִבּוּשָׁה
חֳדָשִׁים שִׁשָּׁה."

אביטל דפנא שולט היטב הן במבנה השורה הן בחריזה ליצירה בעלת שלמות וחיוניות רבה.

ספרי ילדים הם הקשים ביותר לכתיבה. כתיבת ספר ילדים איכותי, בעל ערך ספרותי היא מלאכה קשה ומפרכת. אך כתיבת ספר איכותי מנציחה את דמותו של המשורר - סופר לנצח בלבותיהם של הקוראים, הזוכרים לו חסד נעוריהם.

ביאליק על כל יצירתו הגדולה והמונומנטלית יותר אנשים יכולים לצטט את "נדנדה" (נדנד -נדנד) "פרש" (רוץ בן סוסים) "מקהלת נוגנים" (יוסי בכינור) מאשר "בשל תפוח" "צנח לו זלזל" ואפילו "הכניסיני תחת כנפך".

תאמר לאה גולדברג יאמרו נא בית ישראל  "דירה להשכיר", תאמר שלונסקי  יאמרו "הקוסם מארץ עוץ".

אני אוהב את שירתו של אלתרמן בייחוד את "כוכבים בחוץ" אבל את "זה היה בחנוכה" שלו אני זוכר בעל פה את "עוד חוזר הניגון" לא.

אבל נחזור לאביטל דפנא ולשיר "הַפִּיל" 

הפיל לאחר שורה של אסונות חוזר לעיר וגורם נזק רב עוד יותר מקודם:

"וּמִן הַחֶדֶק - 

אֶל כָּל סֶדֶק
עַל כָּל לוּחַ -
קִלּוּחַ!
וַיַּרְטֵּב
הֵיטֵב
כָּל רְחוֹב בָּעִיר.
וְהֵעִיר,
זָקֵן וְצָעִיר,"

דרכו של אביטל דפנא בבניית השיר בחריזה, במבנה השורה ובשימוש במילים היא קולחת ומשובבת. המילים מתגלגלות להן על הלשון שוטפות שוצפות ויוצאות בקילוח נאה כמו מחדקו של הפיל. תיאור האסון שבו הפיל יוצר שיטפון אדיר ומטביע את העיר נראה משובב נפש, מבדר ומבדח תודות לתיאור הקסום של אביטל.

וברוח זמננו והגשם היורד טיפין טיפין כדאי לציין את השיר "מִכְתָּב דָּחוּף" (עמ' 8)

"מִכְתָּב שָׁלוּחַ
אֶל הַלּוּחַ
הֶחָדָשׁ,
מֻקְדָּשׁ - לְמַר חֶשְׁוָן כָּאן.
הַנִּדּוֹן: גֶּשֶׁם טוֹב,
וְרָטֹב"

דפנא מסיים בתודה על הגשם ובקשירה של סוף השיר לתחילתו בדרכו בשילוב משלב גבוה והומופון. 

"וַאֲנַחְנוּ מַה נֹּאמַר? 

הוֹי, תּוֹדָה, תּוֹדָה לְמָר!
עֲנָנֶיךָ נָא הַתֵּר,

וְהַמְטֵר נָא וְהַמְטֵר.

וְנוֹדֶה מִקֶּרֶב לֵב
עוֹד מְעַט, מְעַט כִּסְלֵו."

השיר שאני אוהב במיוחד בספר זה הוא האחרון "סִפּוּר נוֹרָא מִן הַתּוֹרָה" (עמ' 24 - 29).
השיר מספר את סיפור המבול בחן רב ובהומור רב ובאופן די מדויק (פה שם יש תוספות של המשורר).

המלך המשועמם כְּדָרְלָעֹמֶר 

"הֵחֵל לְשׁוֹטֵט

בְּבְרֵאשִׁית, פֶּרֶק טֵית

וְהִנֵּה -
נִסִּים וְנִפְלָאוֹת!
אֶת מִי עֵינָיו רוֹאוֹת!
הֲלֹא זֶה נֹחַ!
הוּא - הוּא נֹחַ
שֶׁהֶחֱלִיט לִזְנֹחַ
שִׁבְתּוֹ בַּאֲרָרָט"

(עמ' 24)

דפנא מספר את הסיפור בשפה יומיומית אבל לא בוחל גם במילים שאינן שגורות בלשון כגון: רבוא, וגזית. שימו לב כיצד הוא שוזר בלגן עם יורה ועם שמות ארצות מקראיות באופן קולח:

וְהָאֵל בְּעֵדֶן-גַּן
לֹא סוֹבֵל שׁוּם בַּלַּגַּן:
מַה קוֹרָה מַלְאַךְ תּוֹרָן?"
"בְּשִׁנְעָר אוֹ בְּחָרָן,
שֵׁם וְחָם אוּלַי גַּם יֶפֶת
מַרְתִּיחִים יוֹרָה שֶׁל זֶפֶת,

(עמ' 26) 

דפנא משתמש באוצר מילים עשיר ושואב מלעז, מסלנג ומהתנ"ך ללא כל חת ליצירה הדוברת שפה מדוברת, אך יחד עם זאת בהיותה עוסקת בסיפור מקראי בעלת נופך מקראי. 

"דַּי מַסְפִּיק!" רָגַז אָז אַלְלַה,
"אֲפַטֵר אוֹתְךָ! גֶּשׁ - הָלְאָה!
נֹחַ? - אֵיזֶה מְחֻצָּף!
הֲשָׁכַח כְּבָר אֵיךְ הוּא צָף
עַל הַמַּיִם בַּמַּבּוּל?
אֵיךְ שִׁגֵּר יוֹנִים בְּלִי בּוּל..."
(עמ' 26)

סופו של השיר - סיפור ממחיש את איכותה של היצירה, המחיה אנשים מקראיים ואף את אלוהים בכבודו ובעצמו אל מול עינינו, באופן המעלה בת צחוק על שפתינו לשמע גרסת אביטל דפנא לסיפור המקראי של בניית מגדל בבל. גם הניקוד היצירתי לעתים אינו פוגע באיכותה של היצירה.

כְּדָרְלָעֹמֶר הַמְּנַהֵל,

כַּמּוּבָן קְצָת הִתְבַּהֵל -
חִישׁ טִפֵּס עַל סֶלַע רָם
וְצָעַק: הַס! טָרָרָם!
וְנָאַם
אֶל כָּל הָעָם
בִּשְׂפָתוֹ, שְׂפַת  בְּרֵאשִׁית...
- אֵיזוֹ מִין שָׂפָה טִפְּשִׁית
- לֹא עִבְרִית וְלֹא כּוּשִית!
יֶפֶת אָז פָּנָה אֶל  שֵׁם.
שֵׁם אָמַר: אַתָּה אָשֵׁם!
חָם מִלְמֵל: תּוֹדָה תֵּן עוֹד.
נֹחַ הִשְתּוֹמֵם מְאֹד... 

וְדִבְּרוּ שִׁבְעִים לָשׁוֹן.
אֱלֹהִים הָלַךְ לִישׁוֹן...

(עמ' 28)

איך אומרים קשקשן בספרדית?

בעכבר העיר פורסמה כתבה על האח הגדול (הנה כאן) ויש בה את הקטע הזה בסוף הכתבה:

מעניין שהחליטו שזה השיר שהדיירים יצטרכו לבצע, מה לא בסדר עם Eres Tu, שהביא לספרד את הניצחון ונחשב לאחד השירים האהובים של כל הזמנים? (הדגשה שלי)

ועכשיו תקראו מה שכתוב בוויקיפדיה:

 This song was chosen as Spain's entry in the 1973 Eurovision Song Contest. After the song reached the second place in the contest, it was released as a single.

כיוון שהכותב הוא לא שמעון פרס (שהוא היחיד שמקום שני עבורו הוא ניצחון) אז השיר הנ"ל לא זכה במקום הראשון.
ולא פלא שזה נמצא בתחתית הכתבה כי הכתב הוא קשקשן

ובינתיים בזמן שכתבתי את הכתבה אתם זוכים לראות את נפלאות האינטרנט המילה כמעט נוספה וכעת זה "כמעט הביא לספרד את הניצחון."