עד מאה ועשרים

 

בשמחת תורה נקראת הפרשה האחרונה בתורה וזאת הברכה בפרשה זו נמצא מספר ביטויים השגורים בפינו. 

 

עד מאה ועשרים אנחנו מאחלים ביום הולדת. למה לא כמו מתושלח תשע מאות שישים ותשע?

"ויהיו כל ימי מתושלח תשע שישים שנה ותשע מאות שנה וימות"  (בראשית ה, כז)

ראשית זה זמן סביר שאנשים יכולים להגיע אליו.

שנית מתושלח אינו יהודי, לעומת זה משה המנהיג הדגול מת בגיל זה.

"ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה` פנים אל- פנים" (דברים לד, י)

שלישית משה הגיע אליו במצב בריאות מצויין "ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס לֵחֹה" (דברים לד, ז) כלומר לא היה לו לא קטרקט (ירוד בעברית) ולא גלאוקומה (ברקית).

ומכאן הביטוי לא נס ליחו על משהו ישן שעדיין שומר על רעננות.

אגב בתיאור גילו של משה בעת מותו השנים מסודרות בסדר שאנו רגילים לו מהגדול לקטן ולא כמו הסדר המקובל בתנ"ך מהקטן לגדול כפי שספרו את ימי חייו של מתושלח.

הכל זהב הכל זהב

לאחרונה פורסם שאחד מהמסייעים לרשימת "צעירים בוערים" הוא חבר הכנסת משה (קינלי) טור פז. שמם המשפחה הקודם היה קיילנגולד שנהגה לעיתים ציילנגולד, ופירושו שורת זהב. אני חשבתי בתחילה שפירוש שמו הוא גולדברג שפירוש הוא הר זהב. 
מדוע חשבתי כך? טור בארמית הוא הר ופז הוא כמובן זהב.

עַל-כֵּן, אָהַבְתִּי מִצְו‍ֹתֶיךָ--    מִזָּהָב וּמִפָּז. (תהילים קיט, קכז) בין אלו שנשאו את שם המשפחה גולדברג (הר זהב) או בן זוגו גולדנברג (הר מוזהב) יש כמה אנשים מפורסמים הבדרן והמנחה, בנו של השחקן  אליהו גולדנברג, דודו טופז שבחר לעברת את המתכת היקרה לאבן יקרה. פרופסור להיסטוריה מיכאל  הר סגור (מישל גולדברג) את שמו לקח מספר איוב שם סְגוֹר הוא זהב מובחר.

"לֹא-יֻתַּן סְגוֹר תַּחְתֶּיהָ; וְלֹא יִשָּׁקֵל, כֶּסֶף מְחִירָהּ" (איוב כח, טו)
בדרך כלל אנשים שבוחרים לעברת את השמות גולדברג או גולדנברג בוחרים בהר זהב או הרפז (אך שם המשפחה הקודם של השחקן שרגא הרפז הוא זילברשטיין= אבן כסף). את ההר ניתן להחליף ב"טור-טורא" הארמי לזהב יש מספר חלופות אבל חלקן לא נשמעות טוב כמו כתם, חרוץ ודהב הצורה הארמית. 
החלופות יכולות להיות תכשיטים מזהב כגון רביד "וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ." (בראשית מא, מב) או אבנים יקרות דוגמת דודו טופז "וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב; שָׁם הַבְּדֹלַח, וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם." (בראשית ב, יב). 
שיטה אחרת היא לבחור מקום ממנו מגיע זהב. זה מה שעשה ישעיהו (שייקה) גולדשטיין (אבן זהב) שבחר בשם אופיר.
 אוֹקִיר אֱנוֹשׁ, מִפָּז; וְאָדָם, מִכֶּתֶם אוֹפִיר. (ישעיהו יג, יב)
אלכסנדר יהלומי (אברשה ריבק) הוא לא אחד מהגולדנברגים עליהם הוא שר: 

יש אלוהים

ישנם מספר אנשים מאמינים שקובלים נגד מגילת העצמאות של מדינת ישראל וטוענים איך יתכן במדינה יהודית לא נזכר במגילה שמו של האל.

 

לא נדון בשאלה האם צריכים את שם האל במגילה, נשאל האם הם צודקים?

 

ובכן לא!

 

אחת משתיים: או שהם בורים ואינם יודעים או שהם יודעים ומתעלמים במכוון - על פי ההלכה זה מנהגו של רשע.

 

לכאורה זה נשמע הגיוני הרי על המגילה חתמו אנשי מפ"ם ומק"י אנשים שאם בכלל האמינו באלוהים אז הוא היה מרקס או סטלין. אבל יש לזכור שחתמו על המגילה גם אנשים דתיים מהמפלגות: המזרחי, הפועל המזרחי, אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל. האם הם היו מסכימים לחתום על מגילה ששם האל לא נזכר בה.

 

כולם מכירים את השיר מעוז צור ישועתי.

מיהו מעוז צור? מהשיר הוא זה שמציל שמכונן את המקדש שאליו מתפללים, אין ספק זה אלוהים.

ובסעודת שבת נהוג לשיר את הפיוט צור משלו אכלנו.

בעיון בפיוט ברור שאין מדובר בשם של שף מפורסם אלא בהשם.

ועכשיו נחזור למגילת העצמאות לפסקה האחרונה בה.

"מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידנו..."

 

מיהו אותו צור ישראל אם לא אלוהים בכבודו ובעצמו. כך התרצו האתאיסטים ולא נזכר אלוהים בשמו וכך גם התרצו שומרי המסורת שאלוהים הוזכר בכינוי.

זה לא קרה בתס"ח

פוסט מהעבר 

טקס המשואות בערב יום העצמאות ובערוץ 2 מלווה את הטקס אהרן ברנע.

יחידת הדגלנים נמצאת על הרחבה ואהרן ברנע מתלהב מה"ת"ס -תס"ח".

זו הצרה בראשי תיבות שלעתים אנשים כבר אינם יודעים מה הם מייצגים.

צדק אהרן ברנע אכן יחידת הדגלנים הציגה תרגילי סדר (ת"ס) מרשימים, אבל היא לא יכולה להציג תס"ח מהסיבה הפשוטה שתס"ח פירושו: תרגילי סדר חמושים.

אם אינך נושא נשק (למיטב ידיעתי דגל אינו נשק) אינך יכול להיות חמוש.

משמר הכנסת יכול לבצע תס"ח כיוון שאנשיו נושאים נשק.

*תמונה לשכת הפרסום הממשלתית - מצעד חיילות בשנת ה-30  לעצמאות באוניברסיטה העברית

על האש

כל שנה ביום העצמאות יוצאים רבים וחוגגים בעשיית מנגל "על האש".

ראשית האקדמיה קבעה שם למנגל מַצְלֶה.

מי שיש לו רשת שרחוקה יותר מגחלים מדובר באַסְכָּלָה גבוהה.

את הגחלים מלבים באמצעות נַפְנַף. (ראו באתר האקדמיה) 

האם זו מהות חג העצמאות לצלות מזון "על האש".

אנחנו מוצאים בתנ"ך:

 וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ:
וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ." (שמות יב, ח-י)

נו אם בחג החירות צריך לאכול צלי אש שמתפקעים קל וחומר ביום העצמאות.
אגב קבב הוא המצאה של התלמוד הבבלי ולא הטורקים ראו כאן.

אורי הייטנר הזכיר לי שהכי טוב לעשות על האש לא ביער קק"ל כי אם בנוב כפי שנאמר:

"עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּית \{בַּת צִיּוֹן\} גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם." (ישעיהו י, לב)

ולמי שמבולבל הנה הלכות מנגל.

חג עצמאות שמח.

זיקוקי די נור

יום העצמאות בשנה במקומות רבים בטולו זיקוקי דינור מתוך התחשבות בהלומי קרב.

מהו זיקוק דינור?
זיקוקי דינור בארמית הם ניצוצות (זיקוקי) אש או זיקי אש.

המקור נמצא בתלמוד בבלי:

"...ונפקי זיקוקין דנור מפומיה דרב לפומיה דרבי ומפומיה דרבי לפומיה דרב.." (חולין קלז/ב)

ואנו מוצאים גרסה עברית במדרשים:

"...גדול אורו של הקב"ה החמה והלבנה מאירים לעולם ומהיכן הן מאירים מזיקוקי אור של מעלן הן חוטפין שנא'...(במדבר רבה טו, ט)

"...והיו שני זיקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון והיו שורפים לפניהם את הנחשים ואת העקרבים... (דברים רבה ז, ט)

בתנ"ך אין זיקוק אבל יש מילים מקבילות:

זִיק

"הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן." (ישעיהו נ, יא)

זֵק

"כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת." (משלי כו, יח)

רש"י כותב בפירושו לישעיהו נ: "קודחי אש - עברתו עליכם. מאזרי זיקות - מחזיקי זיקות הן גצין וגחלי אש הנזרקין בקלע ויש לו דוגמא בל' ארמי זיקוקין דנור כך וכך זיקתא פסיק לן."

המילה המקראית היא למעשה מאותו שורש של זיקוק בפסוק במשלי רואים זאת היטב כאשר הקוף דגושה, אחרת לא ניתן היה לנקד חיריק חסר בהברה שלפני הטעם אבל כנראה דגש זה בא לציין את השמטת הקוף שנייה. ויש לנו דוגמה למילה שמתרחשת בה תופעה דומה לב-לבב.

בישעיהו אין דגש כנראה בשל התפיסה שחיריק  מלא הוא תנועה גדולה ולכן לא ניתן לסגור את ההברה בדגש חזק.

טיפול בבעיית מין

בתקופה האחרונה נעשה ניסיון ליצור צורת פנייה על מגדרית בשימשו בנקודה ילד.ה (ילד או ילדה). לכאורה השימוש בנקודה לא קוטע כמו ילד/ילדה אבל בגלל המרחב המצומצם שתופסת נקודה למעשה ילד.ה זה יותר ילדה מילד. הנקודה לא משמעותית מספיק בתפקיד "או". 

שלא לדבר על הבעיות שנגרמות משימוש בסימן תחבירי המסמל סוף משפט באמצע מילה. כל תוכנה להקראה שקיימת תשתגע תוכנות CAT למשל יחלקו את המשפט "הילד.ה הלכ.ה לגן" למקטעים: (1) הילד (2) ה הלכ (3) ה לגן, נראה שהנוהג הזה הוא באג מחשובי.

מה קורה למשל שהמילה לאישה היא לא נגזרת של צורת הזכר, למשל בפרסום שירות שהוא לגברים ונשים לא ניתן לכתוב גבר.ת. גברת זה המקבילה הנשית לאדון (עיינו שלום חנוך "תפסתי ראש טוב על הבר") והמקבילה לגבר היא אישה. מה קורה שהמילה עם הנקודה באמצע היא המילה האחרונה במשפט זה נראה מוזר ומקשה על הקריאה.

ראו את זה רשימת משרות בחברת הי טק

מספר 1 זו בחירה נכונה איש או אשת 

מספר 2 כבר יש בעיה כתוב תומכת, כי בסוף הצורה בזכר צריכה להיות אות סופית "ך".

מספר 3 יש לנו המצאה חדשה הצורה לנקבה היא אישת  למה לא לעשות העתק+הדבק ממספר 1?

מספר 4 נראה שרצו שוויון מגדרי אבל זה מאולץ ולא מופנם. מי זמני פה? העובד, עובדת היא זמנית. למעשה הצורה הטובה ביותר הייתה צריכה להיות זמנית בלי נקודה או לוכסן, כי המשרה או העסקה היא הזמנית ושתיהן מינן נקבה.