דרגות של אהבה

 

אם עסקנו בקיצורים שחלק מהם משמשים לציון דרגות מדוע לא נעסוק בדרגות בצה"ל.

 

ראשית היסטוריה, בצה"ל היו בראשיתו דרגות נפרדות לחיל הים, לחיל האוויר, להג"א ולחילות היבשה בדומה לצבאות אחרים בעולם. מהר מאוד הדרגות אוחדו.

ב- 1950 נוספה דרגת אלוף משנה ולכן משה דיין הצליח להתקדם קודם לכן מסגן אלוף לאלוף. לאחר מלחמת ששת הימים נוספה דרגת תת אלוף ומאז נוספו דרגות לנגדים (וגם בוטלו דרגות חוגרים): רב סמל בכיר, רב סמל מתקדם, רב נגד.

בעבר סמל וסמל ראשון יכלו להיות נגדים אבל כיום בשל הוספת דרגות הן כבר אינן נחשבות לדרגות נגדים.

 

דרגות חוגרים

 

טוראי - אינו עובד טורייה כפי שנאמר במערכון, אלא חייל פשוט מן השורה. שורה היא טור ומכאן שם הדרגה. זו הדרגה שהכי קל לקבל מתגייסים וישר מקבלים דרגת טוראי אך אין לה שום ציון. את דרגה זו גם קשה לאבד אבל יש כאלו שבכל זאת הצליחו. האדון רמי דותן לשעבר תת אלוף בחיל האוויר מעל במיליונים נידון למאסר ולגירוש מצה"ל. בניגוד למקובל כיוון שהוא גורש מהצבא כל דרגותיו ועיטוריו נשללו ממנו ולכן הוא אפילו לא טוראי.

 

טוראי ראשון (טר"ש) - דרגה שבוטלה כיוון שהייתה סתם חנטר"ש. מי שהיה מצטיין בקורס או מסיים קורס הדרכה היה מקבל את הדרגה. ה"סרדין" הזה אמנם קיצר את ההמתנה לדרגת הרב"ט אבל לא הוסיף כבוד למקבלה.

 

רב טוראי (רב"ט)- אין מה להכביר במילים כיום הדרגה הראשונה שיש לה ציון על המדים וכמנהג המקום נוהגים לקבל את השרוול עד שיסתיר חלק מהפס התחתון שיחשבו שמסתתרת שם דרגת סמל. המילה רב תחזור בדרגות אחרות וכבר בתנ"ך מצויינים אנשים בדרגה גבוהה יותר כרב - . כך: רב טבחים (מלכים ב כה, כח), רב מג ורב סריס (ירמיה לט, ג). ירמיה גם מציין לנו את המילה רב כדרגה כלשהי (לט, יג; מא, א).

 

רב טוראי ראשון (רט"ר) - לא להאמין אבל הייתה דרגה כזאת, כמו שהיא צצה ככה היא נעלמה.

 

סמל - ראשי תיבות של "סגן מחוץ למניין". במשך שנים רבות היו רק שתי דרגות מעליו סמ"ר ורס"ר ולכן הדרגה נחשבה יוקרתית הרבה יותר מהיום.

 

סמל ראשון (סמ"ר) - הסיומת המקובלת בדרגות חוגרים היא תוספת הראשון לדרגה גבוהה יותר. בארצות הברית קיימת דרגת First Sargent בצבא היבשה והנחתים שהיא דרגה גבוהה מסמל אבל אינה ממש מקבילה לסמל ראשון שלנו.

 

רב סמל - הדרגה הראשונה שנחשבת ממש לדרגת נגד ומקבלת סימול דומה, פעם בדרגה דמויית שעון, לאחר מכן על דש הבגד ולבסוף על הכותפת.

 

רב סמל ראשון (רס"ר) - הדרגה האלמותית ובמשך שנים הדרגה הגבוהה ביותר לחוגרים.

 

רב סמל מתקדם  (רס"ם) - דרגה שהוספה כדי לקדם נגדים שקודם לכן היו רק צוברים כוכבים שהיו מציינים את הוותק בדרגה. הדרגה הוספה ליצירת דרגת ביניים בין הרס"ר לרס"ב.

 

רב סמל בכיר (רס"ב) - דרגת הנגדים הראשונה שהוספה במטרה ליצור קידום ובידול בין נגדים. יועדה בעיקרה לנגדים הבכירים ביחידה.

 

רב נגד (רנ"ג)  - דרגת הנגדים האחרונה שהוכנסה מסיבות דומות מאוד לאלו שהביאו להכנסתה של דרגת הרס"ב ועם ריבוי הרס"בים ולכן גם מספר המחזיקים בה ביחידה אחת אמור להיות נמוך.

 

דרגות קצונה

בתנ"ך היו דרגות פיקודיות, בשמות יח, כא מסופר על שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות שהממונה עליהם היה שר הצבא (שופטים ד, ז). למרות שדרגות דומות היו מקובלות בעולם העתיק בצבאות אחרים (קנטוריון ברומא - שר מאה) הדרגות לא התאימו לצבא מודרני. על אף זאת נמצאו בתנ"ך שלושה שמות בסיס לדרגות קצונה.

 

ממלא מקום קצין (ממ"ק) - איני יודע אם זו דרגה או עונש. האדם היחיד שהכרתי בדרגה זו היה צוער שקיבל עיכוב לדרגת סג"ם בשל תאונה שעשה.

 

סגן משנה (סג"ם) -  הצורה גזורה מהדרגה האנגלית Second Lieutenant מילולית סגן שני.

 

סגן -  הדרגה הגיעה מהמילה סְגָן ברבים סגנים בתנ"ך מדובר בדרגה של פקיד (ישעיה מא, כה; ירמיה נא, כח; עזרא ט, ב) בתקופת בית שני זה סוג של עוזר (פסחים א, ו; יומא ג, ט). כמו הדרגה האנגלית  Lieutenant  כיוון שיש לה את המשמעות של עוזר היא התאימה לדרגת הקצונה הנמוכה יותר.

 

סרן - דרגת קצונה פלשתית (יהושע יג, ג; שופטים ג, ג) מכאן סרן ורב סרן (רס"ן)

 

אלוף - מנהיג נזכר כבר בבראשית כעומד בראש שבט או קבוצה אצל האדומים (בראשית לו, טו ואילך) .  בתחילה היו רק דרגות סגן אלוף (סא"ל), אלוף ורב אלוף (רא"ל) לאחר מכן נוספה דרגת אלוף משנה (אל"ם) ובתקופה מאוחרת יותר תת אלוף (תא"ל).

 

מבחינה לשונית לא ניתן להגיד שסגן של משהו הוא פחות מתת של משהו, אבל כיוון שקבעו את הדרגות כך, הדירוג הוא מסגן- ל-משנה לתת-. 

 

הקידום המקובל מדרגה לדרגה הוא על ידי ותק, כפי ששרה אדית פיאף פז"ם, פז"ם, פז"ם.

 

ויקיפדיה - דרגות צה"ל

הקשר יוון - צרפת - ספרד

לא אין זה כמו שאתם חושבים הקשר שלהם לאיחוד הארופי הוא איזה קשר לשוני מסוים אלא העובדה ששם ארצות אלו בעברית שונה משמם הנפוץ באירופה.

 

הסיבה היא שארצות אלו הם שמות של ארצות תנ"כיות שהרבה יותר מאוחר שויך להן השם התנ"כי. שיוך השם הוא פרשנות כי מהמקור בכלל לא נראה שהכוונה לארצות אותן אנו מכנים כיום בשמות אלו.

 

האמת שבלבנון היה קיים מקום שנקרא צרפת וכיום נקרא סרפנד שזה גם השם הערבי של צריפין. במלכים א יז, ט מסופר על אליהו שהלך למקום זה סמוך לצידון.

 

יוון אף שונה מצרפת וספרד כי שמה בעברית ובערבית נובע מהיונים, השם האירופי נובע מהגרקים והשם ביוונית הלס נובע מההלנים.

 

יש לציין שמות נוספים בעבר אשכנז (בראשית י, ג) יוחסה לצרפת או גרמניה ומאוחר יותר רק לגרמניה ולכן יהודי אירופה הם אשכנזים. טורקייה (זה שמה הרשמי של המדינה הזו) נקראה בעבר תורגמא או תוגרא או תירס (בראשית י, ב) על שם דמויות באילן היוחסין המקראי (בראשית י).

ואם תהיתם ביידיש טורקישע וייץ (חיטה טורקית) הוא תירס ולכן הצמח נקרא בשם זה.

שבור את הרגל

 

הברכה הלקוחה מעולם המשחק "שבור את הרגל" היא די מוזרה.

הברכה קיימת גם באנגלית Break a leg אבל יכול להיות שלמרות שהגיעה אלינו מהאנגלית דווקא העברית היא המקור שלה.

 

המקור אינו ידוע באופן מוחלט אבל יש כמה השערות.

 

השערה ראשונה: בתקופת המלך ג`יימס הראשון (מאות 16 - 17) השחקנים קיבלו טיפים מהקהל אם ההצגה הייתה מוצלחת. אלו היו במקרה הטוב שקיקי מטבעות שהיו נזרקים לבמה ולכן השחקנים היו צריכים לכרוע ברך כדי להתכופף ולהרים אותם, זאת בניגוד להשתחוות שיכלו לעשות בהטיית הגוף בלבד וברגל ישרה. מכאן שהשחקנים כופפו את הרגל כדי לאסוף את הכסף וכך "שברו את הרגל".

 

השערה שנייה: היא "לשון סגי נהור"  - הפוך על הפוך. שחקנים מאמינים באמונות תפלות, ולכן כדי לבלבל את המזל הרע הם אומרים משהו רע כדי שייצא משהו טוב.

 

השערה שלישית: ביוון העתיקה לא נהגו למחוא כפיים אלא לרקוע ברגליים לכן הצגה טובה הקהל ירקע עד שישבור את הרגליים. בתקופה האליזבתנית גם הגיבו ברגליים אלא שאלו היו רגליים של הכיסאות, אך בכל מקרה גם כאן יכולה להישבר רגל של כיסא מרוב חבטות של הכיסא ברצפה.

 

השערה רביעית: השחקן ג`ון ווילקס בות זכור לא בשל הופעתו אלא בשל כך שרצח את לינקולן ולאחר מכן קפץ מתאו של לינקולן לבמה ושבר את הרגל. לכן להופעה בלתי נשכחת ראוי לשבור את הרגל.

 

השערה חמישית: וילון הצד נקרא באנגלית leg . אם ההצגה היא מוצלחת השחקנים ייאלצו לחזור לבמה להשתחוות פעמים כל כך רבות  עד שהווילון מרוב סגירה ופתיחה יישבר. 

 

השערה שישית: שמקור הברכה הוא בעברית. בתאטרון הגרמני בתחילת המאה עבדו ושחקו יהודים רבים לפני עלייה לבמה הם בירכו זה את זה ב"הצלחה וברכה" או כפי שזה נשמע במבטא גרמני או יידישאי: הַצְלוּחֶה וּבְּרוּכֶה (Hatsloche u Bruche) לגויים שעבדו בתאטרון זה נשמע כמו (Hals und Beinbruch) - שבור צוואר ורגל. משם זה התגלגל לארצות אחרות. עליית הנאצים הביאה לבריחת רבים מאנשי התאטרון מגרמניה ולהפצה של הביטוי במדינות אחרות.

 

כל זה כתוב בויקיפדיה באנגלית, אבל הבעיה בהסברים על התאטרון האנגלי במאות הקודמות הוא שהמונח הזה הפך שגור במאה ה-20 בעיקר בעשור השני ואילך עם נסיקה בשנות הארבעים. מה שתואם לשתי מלחמות העולם שגרמו לשחקנים גרמניים לנדוד לארצות הברית. 

אתר גרמרטיסט מציג גרף שמצביע על השימוש הנרחב של הביטוי והפיכתו למטבע לשון במאה העשרים. 

אם הביטוי ישן כל כך מדוע לא הפך שגור קודם לכן?! ואיך הוא קיים בשפות אחרות חוץ מאנגלית אם מקורו בתאטרון השקספירי?! 

בעיות אלו מצביעות שההסבר ההגיוני ביותר הוא שהמקור הוא בתאטרון הגרמני ולכן גם מקורו בעברית.

תמרון

 תמרון היא מילה שנשמעת מאז שמhת תורה תשפ"ד יותר ויותר. 
מהי ומתי החלו להשתמש בה.

כפי שמסבירה האקדמיה ללשון העברית תמרון היא מילה שחידש בן יהודה לפי המילה הערבית תַמְרִין.

ובצה"ל יש לה שתי צורות בחולם ובשורוק. ראו גם אצל רוביק רוזנטל הזירה הלשונית.

משנות הארבעים של המאה העשרים המונח תמרון כבר שגור ושימש גם היכן שאנו משתמשים כיום בתרגיל:

שערים 7 במרץ 1957: מוסקבה: הפינוי "תמרון"

יום יום 1 ביולי 1948: הערב תמרון אזעקה בת"א

אמר 26 ביוני 1942 תמרון האפלה בהודו

בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה אנו רואים את תמרון במובנו הצבאי מופיע בעיתונים "החרות" ו"מוריה":

מוריה 8 דצמבר 1911/ הצבא הרב ‭2000)‬ בערך) הנמצא בעירנו לרגלי מצב המלחמה, עורך את בחינותיו על הככר שאחרי מערת אליהו. ביום הרביעי ערכו תמרון גדול, והרבה מבני העיר יצאו לראותו

החרות 5 ביוני 1912 / השבוע הזה היה שבוע של תמרון אוירונים

תמרון במובן של דרך פעולה, תכסיס להביא אחרים לפעול כרצונך אנו מוצאים כבר כעשור לאחר מכן:

דבר 22 באוקטובר 1926 /כי הכרוז אינו אלא תמרון הקשור בטרוסטים הבין-לאומיים /

דאר היום 28 אפריל 1929/ סוברים העתונים הצרפתיים כי העלאת שער הריבית אינה אלא תמרון פוליטי.

העולם 25 אוקטובר 1929/  ולמין תמרון של שתי תעמולות ותחרות של שתי תאבות־נצחון

הארץ 25 נובמבר 1934 / בפאריס סבורים שכל הכרזתו שר ארשאמבו הוא תמרון פוליטי מצד הראדיקלים־סוציאליםטים

ובאותה עת אנו מוצאים את תמרון גם כפעולה לשליטה על תנועה של כלי תחבורה:

דאר היום 5 מרץ 1929/ הועדה באה לידי המסקנה שאבדן ספינת האויר בא לרגל תמרון בלתי נכון 

איזו פצצה!

 

מה ההבדל בין פצצה, טיל ורקטה?

 

פצצה היא מיכל מתכת שמלא בדרך כלל בחומר נפץ או בחומר כימי או ביולוגי. היא מופעלת באמצעות המרעום שמפוצץ אותה ומשוגרת לרוב ממטוס. לפצצה אין כל יכולת תנועה והיא מסתמכת על האנרגיה של השיגור. לעתים מכונים מטעני נפץ גם בשם פצצות.

 

רקטה היא חפץ בעל יכולת הנעה עצמית היא משוגרת ממשגר כלשהו המכוון לכיוון המטרה. הרקטה מורכבת מהמנוע ומראש הנפץ המכיל את חומר הנפץ. כאלו הן הקטיושות והקאסמים. 

 

טיל הוא חפץ בעל יכולת הנעה עצמית ומנגנון לכיוון למטרה. טילים כוללים אפשרות לתקן את מסלולם באופן עצמאי או לפי הוראת המפעיל. בשאר המרכיבים למעט יכולת הניווט ותיקון המסלול הם דומים לרקטות.

  

כיום קיימות רקטות שמתקנות את מסלולן לאחר השיגור אבל רקטה אינה חייבת להיות בעלת יכולת תיקון מסלול. הטיל לעומת זאת מחייב יכולת כיוון למטרה גם אם היא פשוטה. כמו כן קיימים טילים שלא רק מתקנים את מסלולם אלא מתבייתים על מטרה וגם אם היא נעה יכולים לפגוע בה.

ניקודה של פצצה בנסמך הוא: פִּצְצַת/פְּצָצַת מצרר.

למה שתי נטיות?

הנטייה פִּצְצַת הייתה הנטייה התקינה אבל רוב הציבור אמר פְּצָצַת.

והאקדמיה ללשון העברית החליטה יום אחד לבחון את הנושא וקבעה שאין סיבה לא לאשר את צורה הנטייה שרוב הציבור משתמש בה כצורה התקינה. פנו מרשות השידור לאקדמיה ואמרו לה אנו כבר הרגלנו את קרייננו להגיד פִּצְצַת. וכך ישנן שתי צורות נטייה לפצצה.

 

אך יש עוד עניין מדוע אמרתי: בדרך כלל משוגרת ממטוס?

כיוון שמרגמה גם משגרת פצצות.

 

כאו נעמוד בקצרה על ההבדל בין מרגמה לתותח:

תותח יורה פגזים, קליעים שנדחפים מהקנה בעזרת חומר נפץ (חנ"ה -חומר נפץ הודף) שבחלק מהתותחים נמצא בתרמיל באופן דומה לרובה רק בקנה מידה גדול.

לעומתו במרגמה הפצצה מוכנסת לקנה נופלת על הנוקר נוצר פיצוץ והגזים הנוצרים דוחפים את הפצצה החוצה.

 

אם כן מדוע זה פצצה ולא קליע או פגז? כיוון שהיא משוגרת בשלמותה, וכמו כן היא כוללת זנב שנועד לייצב אותה במעופה למטרה.

לתולדות המחדל

50 שנה ליום הכיפורים ומתקפת החמאס הנוכחית העלו מחדש את המילה מחדל.

מֶחְדָּל על פי מילון אבן שושן הוא: (1) חוסר מעש, אי עשייה, (2) מחסור, (3) החטא באי עשייה. על פי מילון אבניאון: (1) כישלון באי עשייה, (2) כנ"ל החטא באי עשייה, (3) אי-יכולת לקיים דבר הנדרש על־פי החוק, החובה או התחייבות חוזית, (4) הימנעות ממעשה שהעובד חייב לעשותו על פי חוק, נוהל או הוראה. 
מילון אבניאון מוסיף את (5) שאנו רגילים לראות כחלק מהביטוי ברירת מחדל: תכונה, ערך או ברירה, שיהיו בתוקף בתוכנית כאשר אין קביעה מפורשת אחרת.

כיום הפירוש השכיח למחדל הוא כשל חמור הנובע בעיקר מאי עשייה, והיא קרובה להגדרה בחוק העונשין: "מחדל" - הימנעות מעשייה שהיא חובה לפי כל דין או חוזה.

המילה מגיעה כמובן מהשורש חד"ל, הנמצא כבר בתנ"ך במובן הפסקה:

וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָֿל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹתֿ הָעִיר.(בראשית יא, ח)

כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְֿיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְֿךָ לְאָחִיךָֿ לַעֲנִיֶּךָֿ וּלְאֶבְיֹנְךָֿ בְּאַרְצֶךָ.(דברים טו, יא)

וַתֹּאֿמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָהֿ הֶחֳדַֿלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָֿתִֿי הַטּוֹבָֿהֿ וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים. (שופטים ט, יא)

המילון ההיסטורי מציג היקרות של המילה לראשונה אצל רבי סעדיה גאון, שבעתא לשבועות ואזהרות: "נַשְׁכִּימָהֿ צוּר לְשַׁבֵּחַ כִּי חָס עַל דַּל לְתֿוֹרִים וּבְֿנֵי יוֹנָהֿ וַעֲשִׂירִיתֿ כְּמַחֲדַֿלִּים."

יש לנו מן השורש את חֲדָלָה = חדילה ו-חִדָּלוֹן כליה, אובדן.

אדם חבר כל כישורים או מנוול הוא חֲדַל אִישִׁים.

נִבְֿזֶה וַחֲדַֿל אִישִׁים אִישׁ מַכְֿאֹבוֹתֿ וִידֿוּעַ חֹלִי וּכְֿמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ. (ישעיהו, נג,ג).

מי שאין לו כסף לשלם את חובותיו הוא חֲדַל פֵּרָעוֹן ומצבו הוא חֹדֶל פֵּרָעוֹן.

מי שמכיר את הנדב"ר (נוהל דיבור ברדיו) הצה"לי, ודאי מכיר את הביטוי שמפקד מורה להפסיק את השיחות הלא נחוצות בקשר: "חדל קשקשת ברשת"  וכן הפקודה להפסיק את הירי: חֲדַל!

מלחמת יום הכיפורים שהביא את המילה מחדל לכותרות. טבעה גם את הביטוי "מי אחראי למחדל?

ונסיים בשורות האחרונות של הפזמון של נעמי שמר "אין לי רגע דל" (שבו אין מחדל אבל כן יש סקנדל).

"אמרתי לילה טוב ובעזרת השם/ אולי מחר יהיה לי יום משעמם"

מה בין לקוני לספרטני

 

רבים יודעים מהו ספרטני - פשוט, נזירי, ללא פאר והדר. לא קשה גם לדעת מה המקור לכך - ספרטה.

 

הספרטנים היו אנשים שחיו על חרבם, מגיל צעיר הם קיבלו חינוך נוקשה ולמדו לחימה. הכשרה זאת הפכה אותם ללוחמים מעולים ששירתו בצבאות עזר רבים כולל הצבא הפרסי, שלימים הם יילחמו נגדו.

 

החייל הספרטני היה חלק מצוות מצומצם החיילים בצוות נבחרו על ידי חברי הצוות עצמו מה שגרם ללכידות לאחדות ולהרמוניה בצוות.

הם חיו ביחד שהם מבשלים ואוכלים ביחד. המזון היה מעין מרק שחור עשוי משאריות של בשר (אם יש) ודם.

הריח והטעם היו כל כך רעים, עד שהאתונאים יריביהם של הספרטנים שלבו את השירות בצבאות זרים והמרק הדוחה לבדיחה שאחר כך סופרה על הבריטים.

"הספרטנים יצאו לכבוש את העולם כי הם לא אהבו את האוכל בבית"

 

אם כן אנו רואים שספרטני הוא משהו נוקשה וצנוע עד כדי נזירות - צייקנות.

 

אז אתם שואלים איך זה קשור ללקוניות.

 

הספרטנים ככאלו שרוב שנותיהם בילו בצבא נהגו כמו בכל צבא לענות תשובות ישירות וקצרות: כן לא וכו`.
ההיסטוריון פלןטרכוס מספר, כאשר פיליפוס השני מלך מוקדון יצא לכבוש את יוון הוא שלח לספרטה הודעה בה שאל, באיזה צד הם ידידם או אויבים.
תשובת ספרטה:"לא זה ולא זה".
התשובה עיצבנה את פיליפוס ששלח מסר תקיף "אם אפלוש ללקוניה אהרוס אתכם ולא תוכלו להתאושש לעולם".

התשובה של ספרטה הייתה "אם".

תשובה לקונית היא תשובה מעין זאת קצרה ישירה ואינה מפורטת.

ומדוע היא נקראית לקונית כי ספרטה שכנה באזור שכונה לקונייה ומכאן המילה לקוני.

אנדרטת לאונידס מלך ספרטה (מקור: פליקר)