בין הקבב לקוביבה

 רוביק רוזנטל עוסק באתרו בסיפור הקובבה שנזרקה על השר בן גביר ובקשר בינה לבין הקבב.

כידוע לנו הקבב מקורו בטורקים משם התפשט דרך האימפריה העותומנית והגיע עד לרומניה ויוגוסלוויה לשעבר. בטורקייה למעשה כל סוגי הבשר הנצלה קרויים קבב. השווארמה מכונה "דונר קבב" - בשר מסתובב ושיפודי חתיכות בשר - שישליק הם שיש-קבב.

 

אבל כאן יש תגלית מפתיע הקבב אינו טורקי.

הקבב הוא בבלי.

ובכלל לא מדובר בקבב אלא בכבב.

מי שיפתח מילון אבו שושן בערך "כבב" ימצא שהוא מוזכר בתלמוד בבלי כ"כבבא" שזה כבב בארמית גם בערבית הכתיב זהה.

אבל איך אנחנו יודעים שזה אותו קבב?

ובכן מסופר שם על קיסמים ובשר שמבושל על גחלים כלומר שיש-קבב.

זה מוזכר פעמיים פעם במסכת עירובין כט: בצורת פועל לעשות קבב:

  

 "לייתי כבויי דרעיתא דניסן ואי ליכא כבויי דרעיתא לייתי סוגייני דערבתא וניכבביה וניכול"

 

רש"י מפרש: כבויי דרעייתא דניסן - צפיעי בקר, סוגייני דערבתא - קיסמים של ערבה וניכבביה וניכול- יעשו מהם גחלים ויאכלו את הבשר. באשר לצפיע לא ברור אם רש"י מתכוון לצפיעי בקר כפי שמצוי במקרא שהם גללים ששימשו להסקה ולבישול הוא שזה יחיד מצפיעה - פעוטה, תינוקת כלומר: צפיעי בקר - עגלים.

ברור כאן שמדובר בבשר העשוי על גחלים.

ובמסכת זבחים מו: כאן הפירוש של רש"י כל כך ברור שאפשר להבין מציטוט ממנו במה מדובר:

   

  "לאפוקי כבבא - ע"מ לעשותו חתיכות צלויות בגחלים קרבוניא"ש בלע"ז ודוגמתו בעירובין (דף כט) ונייתי הוגנא דערבתא ונכביב וניכול"

 

עירובין כט: 

 זבחים מו:

תחפושת

 המילה תַּחְפֹּשֶׂת מקורה בפועל התחפש משורש ח-פ-ש הנזכר במקרא אבל לא בספר אסתר המתייחס לפורים.

שאול הולך לעין דור לבעלת האוב כדי שלא תפחד ממנו כי הוא רדף את היידעונים והאובות הוא מתחפש:

"וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשׁים עִמּוֹ..." (שמ"א כח, ח)

רש"י אומר: "ויתחפש שאול - שינה בגדיו, וכן (מלכים א כב ל): התחפש ובא במלחמה; וכן (איוב ל יח): ברב כח יתחפש לבושי, וכן תרגם יונתן: ואשתני שאול."

רד"ק אומר: "ויתחפש - השתנה שהפשיט בגדי מלכות שהיה לובש ולבש בגדים אחרים כדי שלא תכירהו האשה"

רלב"ג אומר: "ויתחפש שאול - ר"ל שנה בגדיו כדי שלא יכירוהו רואיו וישיג מפני זה מבוקשו על יד האשה בעלת אוב."

וכך גם מצודת ציון: "ויתחפש - ענין חליפות והשתנות הכסות באחר, כמו (מלכים א כב ל)"

מהמפרשים אנו לומדים שהפועל התחפש נמצא במקומות אחרים במקרא: 

"וַיֵּלֶךְ הַנָּבִיא וַיַּעֲמֹד לַמֶּלֶךְ עַל הַדָּרֶךְ וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל עֵינָיו"  (מלכים א כ, לח)

רש"י מפרש: " ויתחפש באפר - שינה את מעפורתו שלא יכירוהו, כל שינוי בגדים הוא לשון חיפוש. באפר - תרגמו יונתן: במעפרא, הוא סודר:"

כלומר הנביא שם על ראשו כיסוי כלשהו סודר או צעיף כדי שלא יכירוהו רש"י גם מסביר שתחפושת משמעותה לבוש שצריך לחפש כדי לזהות את האיש.

וכפי שנאמר אצל המפרשים הפועל נמצא גם באיוב במובן השתנות

"בְּרָב כֹּחַ יִתְחַפֵּשׂ לְבוּשִׁי כְּפִי כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵנִי" (איוב ל, יח)

וגם בבמלחמה של אחאב ויהושפט בארם:

" וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט הִתְחַפֵּשׂ וָבֹא בַמִּלְחָמָה וְאַתָּה לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ וַיִּתְחַפֵּשׂ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּבוֹא בַּמִּלְחָמָה." (מל"א כב, ל) (דה"ב יח, כט)

ופסוק אחר כך מוסברת הסיבה לתחפושת:

"וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר לוֹ שְׁלִֹשִׁים וּשְׁנַיִם לֵאמֹר לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת קָטֹן וְאֶת גָּדוֹל כִּי אִם אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ"

כן נמצא את הפועל בסיפור על מלחמת יאשיהו בפרעה נכו:

"וְלֹא הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ כִּי לְהִלָּחֶם בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ וְלֹא שָׁמַע אֶל דִּבְרֵי נְכוֹ מִפִּי אֱלֹהִים וַיָּבֹא לְהִלָּחֵם בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ" (דה"ב לה, כב) 

כאן אני מקבל את פירוש של רש"י ולא של מצודת ציון. אין כאן עניין של תחפושת, אלא כמו שחיפש כיום משמעותו יצר תחפושת לאחר אך גם ניסה למצוא, כך גם התחפש במקרה זה. יאשיהו התעקש להילחם - חיפש את הקרב עם פרעה.

המעניין הוא שתקופה זו של השנה מלאה בפסטיבלים של תחפושות גם אצל עמים אחרים. בספר התודעה מנומק הנימוק ההלכתי:

"מנהג ישראל קדושים שמשנים בגדיהם בפורים ומתחפשים בלבושים של נכרים ובכיוצא בזה, לבל יכירום רואיהם. מנהג ישראל תורה הוא, ולא היו נוהגים אלמלא היו להם בו טעמים של אמת ושל חכמה;:

לפיכך מתחפשים בבגדי ערלים, כדי שלא יכירו בין המן למרדכי ולקיֵּם מצוַת חכמים: 'עד דלא ידע', וכן הוא אינו יודע להבחין בין המחופשים לדעת מי הוא זה, ואולי באמת אינו יהודי;
להראות שכל מה שישראל חוטאים ומתדמים לאומות העולם, אינו אלא לפנים, וכשם שמחופשים אלה הדומים לערלים, אינם אלא יראים ושלמים עם ה', כך היו ישראל שבאותו הדור, שלמים עם ה' בלבם, ולא השתחוו לצלם של נבוכדנצר אלא לְפָנים (= למראית עין) בלבד, וכמו שאמרו חכמים:
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחאי: מפני מה נתחיְּבו שונאיהם של ישראל שהיו באותו הדור, כליה? אמר להם: אמרו אתם. אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אמר להם: אם כן, שבשושן הבירה - יֵהרגו, של כל העולם כולו - לא יהרגו. אמרו לו, אמור לנו אתה. אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם. אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר (ומדוע נִצלו)? אמר להם: הם לא עשו אלא לפנים, אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהם אלא לפנים וכו':
ועוד סמכו מנהג זה על מה שדרשו חכמים על הפסוק וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא (דברים לא) ואמרו: אסתר מן התורה מנין? שנאמר וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר - מכאן רמז להסתרת פנים ביום אסתר:
טעם אחר, לפי שכל שנאת עמלק לישראל, באה לו מאבי אביו עשו ששנא ליעקב על אשר לבש בגדיו ונכנס לקבל את הברכות, עכשו שוב אנו מתחפשים בבגדיו, ומראים שלא היה זה חטא אלא ראויים אנו לרשת נחלתו של עשו, ואפילו אם לבוש יעקב בגדי עשו - גם ברוך יהיה;

 

דרגות של אהבה

 

אם עסקנו בקיצורים שחלק מהם משמשים לציון דרגות מדוע לא נעסוק בדרגות בצה"ל.

 

ראשית היסטוריה, בצה"ל היו בראשיתו דרגות נפרדות לחיל הים, לחיל האוויר, להג"א ולחילות היבשה בדומה לצבאות אחרים בעולם. מהר מאוד הדרגות אוחדו.

ב- 1950 נוספה דרגת אלוף משנה ולכן משה דיין הצליח להתקדם קודם לכן מסגן אלוף לאלוף. לאחר מלחמת ששת הימים נוספה דרגת תת אלוף ומאז נוספו דרגות לנגדים (וגם בוטלו דרגות חוגרים): רב סמל בכיר, רב סמל מתקדם, רב נגד.

בעבר סמל וסמל ראשון יכלו להיות נגדים אבל כיום בשל הוספת דרגות הן כבר אינן נחשבות לדרגות נגדים.

 

דרגות חוגרים

 

טוראי - אינו עובד טורייה כפי שנאמר במערכון, אלא חייל פשוט מן השורה. שורה היא טור ומכאן שם הדרגה. זו הדרגה שהכי קל לקבל מתגייסים וישר מקבלים דרגת טוראי אך אין לה שום ציון. את דרגה זו גם קשה לאבד אבל יש כאלו שבכל זאת הצליחו. האדון רמי דותן לשעבר תת אלוף בחיל האוויר מעל במיליונים נידון למאסר ולגירוש מצה"ל. בניגוד למקובל כיוון שהוא גורש מהצבא כל דרגותיו ועיטוריו נשללו ממנו ולכן הוא אפילו לא טוראי.

 

טוראי ראשון (טר"ש) - דרגה שבוטלה כיוון שהייתה סתם חנטר"ש. מי שהיה מצטיין בקורס או מסיים קורס הדרכה היה מקבל את הדרגה. ה"סרדין" הזה אמנם קיצר את ההמתנה לדרגת הרב"ט אבל לא הוסיף כבוד למקבלה.

 

רב טוראי (רב"ט)- אין מה להכביר במילים כיום הדרגה הראשונה שיש לה ציון על המדים וכמנהג המקום נוהגים לקבל את השרוול עד שיסתיר חלק מהפס התחתון שיחשבו שמסתתרת שם דרגת סמל. המילה רב תחזור בדרגות אחרות וכבר בתנ"ך מצויינים אנשים בדרגה גבוהה יותר כרב - . כך: רב טבחים (מלכים ב כה, כח), רב מג ורב סריס (ירמיה לט, ג). ירמיה גם מציין לנו את המילה רב כדרגה כלשהי (לט, יג; מא, א).

 

רב טוראי ראשון (רט"ר) - לא להאמין אבל הייתה דרגה כזאת, כמו שהיא צצה ככה היא נעלמה.

 

סמל - ראשי תיבות של "סגן מחוץ למניין". במשך שנים רבות היו רק שתי דרגות מעליו סמ"ר ורס"ר ולכן הדרגה נחשבה יוקרתית הרבה יותר מהיום.

 

סמל ראשון (סמ"ר) - הסיומת המקובלת בדרגות חוגרים היא תוספת הראשון לדרגה גבוהה יותר. בארצות הברית קיימת דרגת First Sargent בצבא היבשה והנחתים שהיא דרגה גבוהה מסמל אבל אינה ממש מקבילה לסמל ראשון שלנו.

 

רב סמל - הדרגה הראשונה שנחשבת ממש לדרגת נגד ומקבלת סימול דומה, פעם בדרגה דמויית שעון, לאחר מכן על דש הבגד ולבסוף על הכותפת.

 

רב סמל ראשון (רס"ר) - הדרגה האלמותית ובמשך שנים הדרגה הגבוהה ביותר לחוגרים.

 

רב סמל מתקדם  (רס"ם) - דרגה שהוספה כדי לקדם נגדים שקודם לכן היו רק צוברים כוכבים שהיו מציינים את הוותק בדרגה. הדרגה הוספה ליצירת דרגת ביניים בין הרס"ר לרס"ב.

 

רב סמל בכיר (רס"ב) - דרגת הנגדים הראשונה שהוספה במטרה ליצור קידום ובידול בין נגדים. יועדה בעיקרה לנגדים הבכירים ביחידה.

 

רב נגד (רנ"ג)  - דרגת הנגדים האחרונה שהוכנסה מסיבות דומות מאוד לאלו שהביאו להכנסתה של דרגת הרס"ב ועם ריבוי הרס"בים ולכן גם מספר המחזיקים בה ביחידה אחת אמור להיות נמוך.

 

דרגות קצונה

בתנ"ך היו דרגות פיקודיות, בשמות יח, כא מסופר על שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות שהממונה עליהם היה שר הצבא (שופטים ד, ז). למרות שדרגות דומות היו מקובלות בעולם העתיק בצבאות אחרים (קנטוריון ברומא - שר מאה) הדרגות לא התאימו לצבא מודרני. על אף זאת נמצאו בתנ"ך שלושה שמות בסיס לדרגות קצונה.

 

ממלא מקום קצין (ממ"ק) - איני יודע אם זו דרגה או עונש. האדם היחיד שהכרתי בדרגה זו היה צוער שקיבל עיכוב לדרגת סג"ם בשל תאונה שעשה.

 

סגן משנה (סג"ם) -  הצורה גזורה מהדרגה האנגלית Second Lieutenant מילולית סגן שני.

 

סגן -  הדרגה הגיעה מהמילה סְגָן ברבים סגנים בתנ"ך מדובר בדרגה של פקיד (ישעיה מא, כה; ירמיה נא, כח; עזרא ט, ב) בתקופת בית שני זה סוג של עוזר (פסחים א, ו; יומא ג, ט). כמו הדרגה האנגלית  Lieutenant  כיוון שיש לה את המשמעות של עוזר היא התאימה לדרגת הקצונה הנמוכה יותר.

 

סרן - דרגת קצונה פלשתית (יהושע יג, ג; שופטים ג, ג) מכאן סרן ורב סרן (רס"ן)

 

אלוף - מנהיג נזכר כבר בבראשית כעומד בראש שבט או קבוצה אצל האדומים (בראשית לו, טו ואילך) .  בתחילה היו רק דרגות סגן אלוף (סא"ל), אלוף ורב אלוף (רא"ל) לאחר מכן נוספה דרגת אלוף משנה (אל"ם) ובתקופה מאוחרת יותר תת אלוף (תא"ל).

 

מבחינה לשונית לא ניתן להגיד שסגן של משהו הוא פחות מתת של משהו, אבל כיוון שקבעו את הדרגות כך, הדירוג הוא מסגן- ל-משנה לתת-. 

 

הקידום המקובל מדרגה לדרגה הוא על ידי ותק, כפי ששרה אדית פיאף פז"ם, פז"ם, פז"ם.

 

ויקיפדיה - דרגות צה"ל

הקשר יוון - צרפת - ספרד

לא אין זה כמו שאתם חושבים הקשר שלהם לאיחוד הארופי הוא איזה קשר לשוני מסוים אלא העובדה ששם ארצות אלו בעברית שונה משמם הנפוץ באירופה.

 

הסיבה היא שארצות אלו הם שמות של ארצות תנ"כיות שהרבה יותר מאוחר שויך להן השם התנ"כי. שיוך השם הוא פרשנות כי מהמקור בכלל לא נראה שהכוונה לארצות אותן אנו מכנים כיום בשמות אלו.

 

האמת שבלבנון היה קיים מקום שנקרא צרפת וכיום נקרא סרפנד שזה גם השם הערבי של צריפין. במלכים א יז, ט מסופר על אליהו שהלך למקום זה סמוך לצידון.

 

יוון אף שונה מצרפת וספרד כי שמה בעברית ובערבית נובע מהיונים, השם האירופי נובע מהגרקים והשם ביוונית הלס נובע מההלנים.

 

יש לציין שמות נוספים בעבר אשכנז (בראשית י, ג) יוחסה לצרפת או גרמניה ומאוחר יותר רק לגרמניה ולכן יהודי אירופה הם אשכנזים. טורקייה (זה שמה הרשמי של המדינה הזו) נקראה בעבר תורגמא או תוגרא או תירס (בראשית י, ב) על שם דמויות באילן היוחסין המקראי (בראשית י).

ואם תהיתם ביידיש טורקישע וייץ (חיטה טורקית) הוא תירס ולכן הצמח נקרא בשם זה.

שבור את הרגל

 

הברכה הלקוחה מעולם המשחק "שבור את הרגל" היא די מוזרה.

הברכה קיימת גם באנגלית Break a leg אבל יכול להיות שלמרות שהגיעה אלינו מהאנגלית דווקא העברית היא המקור שלה.

 

המקור אינו ידוע באופן מוחלט אבל יש כמה השערות.

 

השערה ראשונה: בתקופת המלך ג`יימס הראשון (מאות 16 - 17) השחקנים קיבלו טיפים מהקהל אם ההצגה הייתה מוצלחת. אלו היו במקרה הטוב שקיקי מטבעות שהיו נזרקים לבמה ולכן השחקנים היו צריכים לכרוע ברך כדי להתכופף ולהרים אותם, זאת בניגוד להשתחוות שיכלו לעשות בהטיית הגוף בלבד וברגל ישרה. מכאן שהשחקנים כופפו את הרגל כדי לאסוף את הכסף וכך "שברו את הרגל".

 

השערה שנייה: היא "לשון סגי נהור"  - הפוך על הפוך. שחקנים מאמינים באמונות תפלות, ולכן כדי לבלבל את המזל הרע הם אומרים משהו רע כדי שייצא משהו טוב.

 

השערה שלישית: ביוון העתיקה לא נהגו למחוא כפיים אלא לרקוע ברגליים לכן הצגה טובה הקהל ירקע עד שישבור את הרגליים. בתקופה האליזבתנית גם הגיבו ברגליים אלא שאלו היו רגליים של הכיסאות, אך בכל מקרה גם כאן יכולה להישבר רגל של כיסא מרוב חבטות של הכיסא ברצפה.

 

השערה רביעית: השחקן ג`ון ווילקס בות זכור לא בשל הופעתו אלא בשל כך שרצח את לינקולן ולאחר מכן קפץ מתאו של לינקולן לבמה ושבר את הרגל. לכן להופעה בלתי נשכחת ראוי לשבור את הרגל.

 

השערה חמישית: וילון הצד נקרא באנגלית leg . אם ההצגה היא מוצלחת השחקנים ייאלצו לחזור לבמה להשתחוות פעמים כל כך רבות  עד שהווילון מרוב סגירה ופתיחה יישבר. 

 

השערה שישית: שמקור הברכה הוא בעברית. בתאטרון הגרמני בתחילת המאה עבדו ושחקו יהודים רבים לפני עלייה לבמה הם בירכו זה את זה ב"הצלחה וברכה" או כפי שזה נשמע במבטא גרמני או יידישאי: הַצְלוּחֶה וּבְּרוּכֶה (Hatsloche u Bruche) לגויים שעבדו בתאטרון זה נשמע כמו (Hals und Beinbruch) - שבור צוואר ורגל. משם זה התגלגל לארצות אחרות. עליית הנאצים הביאה לבריחת רבים מאנשי התאטרון מגרמניה ולהפצה של הביטוי במדינות אחרות.

 

כל זה כתוב בויקיפדיה באנגלית, אבל הבעיה בהסברים על התאטרון האנגלי במאות הקודמות הוא שהמונח הזה הפך שגור במאה ה-20 בעיקר בעשור השני ואילך עם נסיקה בשנות הארבעים. מה שתואם לשתי מלחמות העולם שגרמו לשחקנים גרמניים לנדוד לארצות הברית. 

אתר גרמרטיסט מציג גרף שמצביע על השימוש הנרחב של הביטוי והפיכתו למטבע לשון במאה העשרים. 

אם הביטוי ישן כל כך מדוע לא הפך שגור קודם לכן?! ואיך הוא קיים בשפות אחרות חוץ מאנגלית אם מקורו בתאטרון השקספירי?! 

בעיות אלו מצביעות שההסבר ההגיוני ביותר הוא שהמקור הוא בתאטרון הגרמני ולכן גם מקורו בעברית.

תמרון

 תמרון היא מילה שנשמעת מאז שמhת תורה תשפ"ד יותר ויותר. 
מהי ומתי החלו להשתמש בה.

כפי שמסבירה האקדמיה ללשון העברית תמרון היא מילה שחידש בן יהודה לפי המילה הערבית תַמְרִין.

ובצה"ל יש לה שתי צורות בחולם ובשורוק. ראו גם אצל רוביק רוזנטל הזירה הלשונית.

משנות הארבעים של המאה העשרים המונח תמרון כבר שגור ושימש גם היכן שאנו משתמשים כיום בתרגיל:

שערים 7 במרץ 1957: מוסקבה: הפינוי "תמרון"

יום יום 1 ביולי 1948: הערב תמרון אזעקה בת"א

אמר 26 ביוני 1942 תמרון האפלה בהודו

בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה אנו רואים את תמרון במובנו הצבאי מופיע בעיתונים "החרות" ו"מוריה":

מוריה 8 דצמבר 1911/ הצבא הרב ‭2000)‬ בערך) הנמצא בעירנו לרגלי מצב המלחמה, עורך את בחינותיו על הככר שאחרי מערת אליהו. ביום הרביעי ערכו תמרון גדול, והרבה מבני העיר יצאו לראותו

החרות 5 ביוני 1912 / השבוע הזה היה שבוע של תמרון אוירונים

תמרון במובן של דרך פעולה, תכסיס להביא אחרים לפעול כרצונך אנו מוצאים כבר כעשור לאחר מכן:

דבר 22 באוקטובר 1926 /כי הכרוז אינו אלא תמרון הקשור בטרוסטים הבין-לאומיים /

דאר היום 28 אפריל 1929/ סוברים העתונים הצרפתיים כי העלאת שער הריבית אינה אלא תמרון פוליטי.

העולם 25 אוקטובר 1929/  ולמין תמרון של שתי תעמולות ותחרות של שתי תאבות־נצחון

הארץ 25 נובמבר 1934 / בפאריס סבורים שכל הכרזתו שר ארשאמבו הוא תמרון פוליטי מצד הראדיקלים־סוציאליםטים

ובאותה עת אנו מוצאים את תמרון גם כפעולה לשליטה על תנועה של כלי תחבורה:

דאר היום 5 מרץ 1929/ הועדה באה לידי המסקנה שאבדן ספינת האויר בא לרגל תמרון בלתי נכון 

איזו פצצה!

 

מה ההבדל בין פצצה, טיל ורקטה?

 

פצצה היא מיכל מתכת שמלא בדרך כלל בחומר נפץ או בחומר כימי או ביולוגי. היא מופעלת באמצעות המרעום שמפוצץ אותה ומשוגרת לרוב ממטוס. לפצצה אין כל יכולת תנועה והיא מסתמכת על האנרגיה של השיגור. לעתים מכונים מטעני נפץ גם בשם פצצות.

 

רקטה היא חפץ בעל יכולת הנעה עצמית היא משוגרת ממשגר כלשהו המכוון לכיוון המטרה. הרקטה מורכבת מהמנוע ומראש הנפץ המכיל את חומר הנפץ. כאלו הן הקטיושות והקאסמים. 

 

טיל הוא חפץ בעל יכולת הנעה עצמית ומנגנון לכיוון למטרה. טילים כוללים אפשרות לתקן את מסלולם באופן עצמאי או לפי הוראת המפעיל. בשאר המרכיבים למעט יכולת הניווט ותיקון המסלול הם דומים לרקטות.

  

כיום קיימות רקטות שמתקנות את מסלולן לאחר השיגור אבל רקטה אינה חייבת להיות בעלת יכולת תיקון מסלול. הטיל לעומת זאת מחייב יכולת כיוון למטרה גם אם היא פשוטה. כמו כן קיימים טילים שלא רק מתקנים את מסלולם אלא מתבייתים על מטרה וגם אם היא נעה יכולים לפגוע בה.

ניקודה של פצצה בנסמך הוא: פִּצְצַת/פְּצָצַת מצרר.

למה שתי נטיות?

הנטייה פִּצְצַת הייתה הנטייה התקינה אבל רוב הציבור אמר פְּצָצַת.

והאקדמיה ללשון העברית החליטה יום אחד לבחון את הנושא וקבעה שאין סיבה לא לאשר את צורה הנטייה שרוב הציבור משתמש בה כצורה התקינה. פנו מרשות השידור לאקדמיה ואמרו לה אנו כבר הרגלנו את קרייננו להגיד פִּצְצַת. וכך ישנן שתי צורות נטייה לפצצה.

 

אך יש עוד עניין מדוע אמרתי: בדרך כלל משוגרת ממטוס?

כיוון שמרגמה גם משגרת פצצות.

 

כאו נעמוד בקצרה על ההבדל בין מרגמה לתותח:

תותח יורה פגזים, קליעים שנדחפים מהקנה בעזרת חומר נפץ (חנ"ה -חומר נפץ הודף) שבחלק מהתותחים נמצא בתרמיל באופן דומה לרובה רק בקנה מידה גדול.

לעומתו במרגמה הפצצה מוכנסת לקנה נופלת על הנוקר נוצר פיצוץ והגזים הנוצרים דוחפים את הפצצה החוצה.

 

אם כן מדוע זה פצצה ולא קליע או פגז? כיוון שהיא משוגרת בשלמותה, וכמו כן היא כוללת זנב שנועד לייצב אותה במעופה למטרה.